ידויגה
ושוב הובאתי בשערי ידויגה
חמישים שנה המקום מגדל מדשאות
אך כמו בשקט רחש ירעידה
והדממה אליי תדבר מלוא גרון הרבה קולות
לאון זה הירושלמי בספר ישן
חשף מלוא חופן נסתרות
בדרך מוחשית העלה באוב אדם
אדם נתעב שלא היה צריך להיות
ושוב חוזרים אל תוככי יאדויגה
אף רק השם מעלה בי צמרמורות
מיטות הזומבים עוד שם ועפרם
וירדפוני גם כאן הרבה לילות
זוכרנו ואל תשכח! אליי ירמוזו
לעולם בל תאזור עוז לזאת
כי הלכנו כאן לשאו - אחרת לא יכולנו
וגם לך זה יכול לקרות
מסבל רב - העבודה אינה משחררת
מתאי גזים יוצאים רק זכרונות
המוני אם אח ואחות רוחם נשמרת
רוחם זועקת בדממה קולי קולות
זכרון לנו מיאדויגה
זכרון רשע עממי של הכלל והאחד
זכר רשע ספציפי ושנאה קולקטיבית
ליהודון - השש מליון ואחד
בן גלית יוסף
