הוא ראה אותה לפני כן,

אך משום מה לא ניגש,

בלבו הייתה אז קשת.

אלא שהוא קצת התבייש.

הוא המתין דקה,

ואז עוד רגע...

וחלפה לה כבר שעה.

הוא רוצה, אך לא הולך לו –

הוא מתבייש מתגובתה.

והקיץ כבר הגיע,

והיא לא נראית כבר בסביבה.

בלבו חשש הופיע,

שמא היא לו נעלמה?

ובסוף ימות הקיץ,

הוא הבחין בה תוך שנייה,

פעימה בלבו החסירה –

הוא ראה אותה שותה,

מחייכת לשכניה,

מבטו במבטה.

מתבייש, אך משווע

להחליף איתה מילה,

על גבו הוא משתרע,

בתוך שביל ללא מוצא.

– ולפתע אור הופיע,

הוא פקח אז את עיניו,

היא עומדת שם מולו

ודורשת לשלומו!

חיוך קטן על פניו אז הופיע,

והתרחב אז עוד טיפה...

מסתבר שהיא גם בו הבחינה,

אלא שהיא קצת יותר אמיצה.

 - - - וחלפו להן שנים,

והם כבר שני מבוגרים,

מתענגים על העבר,

וזוכרים דבר –דבר.

כשנהיה שקט לפתע,

היא מניחה ראשה על כתפו,

את שערה הוא מלטף אז

ונזכר בטיפשותו...