ים עגבניות לך, יקירתי,

את תמיד תמיד עמוק בנשמתי,

עבורך אקטוף מלפפון, מלפפון

נקלפם, נטפחם ורק אז נלך לישון.

בבוקר יום המחרת, כשיגיח אור השמש בלאט,

נתעורר כמו שני ילדים וניגש לשדות הירוקים.

אטפח כל ירק עבור חיוכך,

אדאג לכל פרי, כמו ליופייך.

בעת ארוחת הבוקר נחליף מבטים,

ואני אשבח אותך כי הכל כה טעים,

את תחייכי חיוך מרוצה-מבויש,

ואני אתאהב בך אז שוב מחדש.

ים עגבניות לך, אהובתי,

אביא לך מהם כמה שרק תרצי,

עשי בהן את שטוב בעינייך,

שתתענגנה גם הן ממגע ידייך.

* * *

מילותייך יהדהדו בראשי יממות,

ארצה לשמוע אותן ממך עוד ועוד,

קולך כה ערב, כה נעים לאוזניי,

יופייך יחפה על אופייך, אם מר.

ים תפוזים וגבינות נדירות,

אדאג את כל צרכייך לכסות,

אקריא לך פרקים נבחרים של ספרות,

אם תרצי אעסוק גם בנגרות.

אקצץ את שערי לכדי מאומה,

אם תחפוץ בכך נפשך היפה,

אלמד שירה ומחול לכבודך,

רק שיסבירו לי מה עושים ואיך.

אשקך יין יקר ומשובח ביותר,

כדי שתדעי רק אותי ולא אחר,

בשדות אטפח את כל יבוליי,

כך שגם הרוח תישא אותך אליי.

* * *

ים פרחים לאהובתי היקרה,

אם כי עגבניה יותר עדיפה;

ים ברכות למלכת חיי,

אוהב אותך יותר מכל יבוליי!