עוצר נשימה הוא הנוף
הנשקף מחלון חדרי:
עצי דקל מתנשאים
מתוך מדשאות ירוקים
וצבעים כה רבים מתערבבים
בין ים לשמיים תכולים
אולם, השובים את עיניי
מכל המראות כולן
הם הגלים העולים, יורדים
ולבסוף מתנפצים אל המזח השובק חיים
וברגעים אלו
של התבוננות מעמיקה
באיתני הטבע הנאדרים
ישותי הופכת לאחד הגלים,
כגל יחיד בין גלים כה רבים
כן אני בין האנשים
עליות ומורדות עליי נגזרים
ואחריתי מתקרבת
עם כל נשימה
אל המזח
תהיות אלו מקרבי מעלים
רגשות מעורבים ומבעתים
וכשהפחד עולה על גדות הגלים
מחשבה מאירה מליבי עולה:
הלוואי וכגל המתנפץ עלי חוף
יוותרו מחיי הארציים
רבבות אבוקות של אור!
תגובות