"אני לא אוהב אותך יותר",

כך אתה אומר.

תפתח קצת את הלב,

ואז אולי תוכל להתאהב.

תפסיק להתרגש מכל שטות,

תהנה מעצם הקיום, מהמהות.

אל תתן לשטויות להפריע לך,

אנשים כבר לא יכולים לשהות במחיצתך.

אתה לא יכול להעניק משהו ממך,

כי אתה אוהב רק את עצמך.

הי! WAKE UP!

תתעורר!

יום אחד תקום ולא יהיה לך עם מי לדבר.

אתה סוגר את עצמך בפני אחרים,

אז מה אתה מתפלא שכולם אליך מתנכרים?

אם תלמד את עצמך מעט לחשוף,

ולא על פני החיים סתם כך לחלוף...

אולי יגיע הקטע בו הגלים מתמזגים עם החוף.

אל תכעס, אני באה מאהבה,

כואב לי לראות אותך,

חסר תקווה.

אני יודעת, כולם נופלים במשברים,

אך כמו שאדם נופל- הוא גם קם,

גם אם המאמץ עולה לו בדם.

כי הוא יודע שאם לא ישקם את עצמו,

אף-אחד לא יעשה זאת במקומו.

זה קשה, אבל מתגברים,

כל אחד בחייו עובר משברים.

אתה צריך לדעת ולזכור-

תמיד יש 2 דרכים לבחור:

נפילה או תקומה.

לקבור את עצמך,

או להכריז מלחמה.

אז שתדע לך חומד,

אני כאן לצידך כדי לתמוך בך,

אבל המאמץ הראשון צריך לבוא ממך.

אוהבת אותך- מלאך,

אם טעיתי- מקווה שתסלח.

ודרך אגב...צריך להוסיף לאפשרויות בבחירת הנושא:

נפילות ותקומות...

לא נראה לכם??...