כציץ אחר היורה שצמא,

הנאות העולם תבקש.

עת נץ החמה בטל שירווה,

למימיו המתוקים תתעקש.

תפרוש הטרף הקמוץ מכאב,

לאסוף בחמדה הנטף.

בטרם יבול גופה הדואב,

תרווה לשדה ונימיה בחטף.

זה היורה את מימיו בערגה,

בלאט את גופה יציף.

ייסוג הסהר כמו בשגגה,

כל אשר לו, עליה הרעיף.

     ינוע ראשה לפטור וטרף,

     למרות גודש מימיו גופה ששרף.

                                                                 סונטה

                                                                8/10/94