שוב,
כן שוב אני כותבת עליך, לך...
אף על פי שאתה בכלל לא תקרא את כל זה,
והרי אני לא כותבת כדי שתקרא כן,אלא משום שאיני יכולה לעמוד בעומס הרגשות שלי,
כל ההתכווצויות בבטן, החנק הזה בגרון שמייבש את הדם שבגופי
הדמעות החנוקות שעולות בעיניי אך מסתתרות בזווית העין (שאף אחד לא יראה)
דמותך משתקפת מולי בכל רגע נתון,אני כמעט קרובה לאושר ממש עוד קצת,
אבל די די לאשליות,
" לפעמים חלומות מתגשמים " המשפט הזה בטוח לא נכתב עליי
גם המילה לפעמים לא מתאימה, אני לא זוכרת מה זה כשחלום מתגשם,
לא היה לי דבר כזה,
אולי אני לא מסתפקת במה שיש לי
אולי אני לא עושה מספיק!
אולי....
ההכרחיות להתמודד עם המציאות המגעילה הזו
מוציאה אותי משלווה, מיכולת להיות מאושרת, מלחייך
מלומר לך ש-
היי! תתעורר! אני כאן! אני זו שנולדתי בשבילך.
" לפעמים חלומות מתגשמים " אצלי אפילו הלפעמים לא קיימים.
תגובות