הכי קשה, יותר מהדמעות, מהבכי ,מהרב אבינר מברך´ברוך דיין האמת ´ וקורע את חולצתו.

הכי קשה יותר מהעיתונאים המצלמים ללא הרף עם דמעות בעיניים, יותר מהתפילה קורעת הלב "אבינו מלכינו עשה למען הרוגים על שם קודשיך" יותר מה "פתח שערי שמיים לתפלותינו" ששרנו שוב ושוב ושוב מיבבות בקול

הכי קשה יותר מהוצאת ספרי התורה מלווים בזעקות שבר, יותר מהחיילות המושכות אותנו החוצה עם דמעות בעיניים, יותר מהשיר שזעקנו לעברן פעמים רבות מספור" היה לי חבר היה לי אח, אני אחיך אל תשכח" .. 

הכי קשה מהכל היה לחזור הביתה, לעבור ליד מרכז העיר ולראות מאות בני נוער בגילי, חוזרים מהבילוי הלילי שלהם,לבושים יפה מביטים תמהים, בחולצתי הקרועה, כאילו הגעתי מעולם אחר, עולם שבו יהודי מגרש יהודי´

י