לפעמים אני ככה סתם מתבונן לתוכי, מתבונן ונכלם
איך יוצאים מתוכי כאלה דברים, איך אין תוכי כברי
האין לי שליטה על מעשי, אין אני צופה את תגובותי ?
האין אני מכיר את עצמי ? ובכן ... לא.
אז איך עושים את זה ?!
מתבונן לתוכי ומוצא שם דברים שלא ראיתי לפני
כוחות אדירים נעולים על סורג ובריח, שרק חור הצצה מאפשר
לי לראות אותם. מסתערים הם על הקירות בזעם, עלי
איך אני מעז לכלוא אותם איך אני לא משתמש בהם להתגבר על אויבם
הנצחי. איך הם מציצים על חיי דרך אותו חריץ וייצרי צוחק להם
בפנים אהה- נצחתי - כולא אני את עצמי מאחורי סורג ובריח
מתכחש לאותם כוחות נפש המחכים לצאת
ועוד מעז להעלות על דל עטי את השאלה איך ??!!
מה זאת אומרת איך, פתח ת'דלת הארורה הזאת
תן לכוחות להתפרץ החוצה בשטף זועף, שזרמם החזק ישטוף
כל איבר ואיבר בגופי, ייטהר אותו. כל קשר למפטי במוחי יחזור
לחשוב בצלילות, נשמתי תוכל סוף סוף לנשום לרווחה אָה הוסר
החנק מעל גרוני.
אך אדיוט שכמוני זרק את המפתחות לפני שנים
נלחמתי מילדותי להתריס כנגד אותם כוחות ולאט לאט לדחוק
אותם לתוך תאם האפל. אובד עצות תר אני בנבכי העבר לראות
היכן מפתחותי, היכן הטעות שפתחה את מסלולי לסגר עצמי.
וכשמצאתי, אז מה ? מסתכל אני על אותה טעות כבוהה בעציץ
בלי ידיעה מה לעשות הלאה.
חסר אני את יכולת ההתמודדות, הכלים שוכנים בתוכי אך
משתמש אני בהם לתפקידים חסרי תועלת כמו להפוך סינטיסייזר
משוכלל למדף עציצים.
צריך אני ללמוד מהם הכלים, ואיך משתמשים בהם
ואולי אצליח להפיל את החייל הראשון בדרך לסטרייק.
אך דבר אחד צריך להפנים מראש :
הדרך ארוכה היא ורבה ... רבה
וכשלונות צפויים - וטוב שיש כשלונות
וטוב שיש ה-רבה כשלונות
וטוב שיהיה לך את הידיעה הזו שכשלון, הוא 80% מההצלחה.
ב-הצלחה
תגובות