הוא היה ילד פסדר כזה, "זורם" כמו שאומרים.. ממש אחד כזה עם הרבה ידידים, ידידות וסתם חברים טובים.

היה אחד כזה שהתבלט שדווקא כי הוא כל הזמן היה מאושר, שמח וכשראה מישו שלא היה כזה-דאג שתוך כמה דקות יהיה החיוך מרוח על פניו כולל שמיעת הבעיה ופיתרון ל10 שנים הבאות..

אבל תמיד היה חסר לו משו...

הוא הרגיש לא שלם...

חצי ככה..

אז ככה הוא פנה לזה שתמיד פונים אליו במצבים כאלה ואמר לו :"גבר-תעשה טובה ותשלים ת'חסר"

ו-וואלה?

הוא השלים..

אמנם זה היה ממש משונה כי הוא גם היה דיי פגוע מפעמים שעברו וגם קצת פחד סתם ככה

אבל זה הגיע בסוף והוא מצא אותה-את ה"חצי השני" שלו...

הם היו ממש שונים

ממש שחור ולבן,שמיים וארץ וכולם חזו שהם ממש ייפרדו תוך כמה שבועות

אחד החבר'ה אפילו הציע להתערב וגם היו הימורים מתחת השולחן..

אבל כמו שהקצפת של המילקי לבנה והמילקי עצמו שחור והם ביחד-

ככה הם היו..

זה התחיל קשה-עם הרבה יחס מצידו וקצת יחס מצידה

והוא נפגע רבות-שהרי היא התחילה הכל!

הוא שאל כל הזמן לשלומה והם דיברו המון-אבל תמיד היה זה הוא שיזם תשיחה..

לאט לאט היא נפתחה בפניו והתברר שגם היא עצמה פגועה לא קצת אבל היא מנסה

ניסתה וניסתה-והצליחה קצת..

הלב שלו קיבל חור-והשלים אותו

עברו להם עוד כמה זמנים ושוב-אין יחס הדדי בין שני הצדדים כלל!

הוא משקיע את נשמתו והיא? מתחברת עם חבריו..

אמר לה גם את זה והיא אומרת :אני לא מבינה מה הבעיה? אתה יודע שרק אותך אני אוהבת"

והוא אומר :"אולי נכון אבל איך אראה את זה אני אם מילה אחת של אהבה אינך אומרת לי?"

ואומרת היא : דווקא כן אומרת אני!

"יאללה תספרי את כולם" אומר ההוא..

והיא? היא שותקת...

אחרי כמה שניות ארוכות מתנצלת היא ואומרת שתשתדל ליותר..

והלב? הלב קיבל עוד חור-והשלים..

עברו עוד ימים ועד שבועות והקשר (מבחינתו לפחות) התחזק לו מאד..

מצפה הוא שתהיה רק שלו ותאהב אותו בראשונה (לפחות להסתובב בשקד ביחד רק שניהם)

אך היא?

ממשיכה בשלה-מזמינה חברות, חברים וכל הבא לייד..

והוא מתרגז

"למה דברים שרוצה אני לומר רק לך צריך אני לומר רק בטלפון או בהודעה?

"לא ידעתי שזה מפריע לך כל כך" אמרה היא

והוא נדהם

הרי בשבילו לדבר עם חברתו רק שניהם זה עניין שממש ברור כשמש ביום קיץ בהיר!

שואל הוא את עצמו

מה הקטע?

הרוצה היא אותי בשביל חבריי?

בשביל להתקדם בחברה?

ושאל הוא את חברתו השאלות הנ"ל

ותאמר היא בחרדה רבה

"חס וחלילה!" אוהבת אני אותך רק ש...

לוידעת! לי זה לא כזה ברור...

חשב הוא לעצמו "הממממממממ- אולי באמת קטנה היא ואינה מספיק בוגרת"

אבל היא אומרת

מה פתאום?

אני כן בוגרת רק ש...........

אני לא חושבת באותה צורת מחשבה כמוך!

שהרי אני לבנה ואתה שחור!

אני שמיים ואתה ארץ!

ולא ייתכן שנחשוב באותה צורה?!

אמר לה "אז מה עושים? לא אמשיך ככה!!"

אמרה לו "יודעת אני כי צורת מחשבתך זו היא שצודקת-אשנה את שלי שתדמה לשלך!"

שמח ההוא..

והלב?

קיבל עוד חור-והשלים אותו..

וכך-במשך הזמן עד חורים ועוד חורים נוספו לליבו של ההוא

וכל הזמן ניסה להשלים אותם ולחבר את הסדקים שנוצרו

ובהתחלה הוא באמת הצליח..

עד שיום אחד הלב שלו כבר לא יכל

הוא פשוט קרס למוות!

כרגיל-ההיא, שלא ממש חשבה על מעשיה, דיברה עם ההוא-שבאותו הזמן ממש היה על סף שיברון נפשי (לא ממנה-בגלל דברים אחרים שקרו והוסיפו) שפך ההוא את ליבו בפניה ולאחר כמה דקות מה מסתבר?

שכל חברותיה של ההיא יושבות מסביב ומקשיבות ומרכלות על מצבו של ההוא..

מייד התרגז ההוא שהרי מי יעלה על דעתו לעשות מעשה מרושע ואכזרי כל כך לאדם שנמצא במצבו?!

ליבו של ההוא התרסק לרסיסים קטנים..

התנצלה ההיא שעות וימים

בכתה ובכתה ללא הפסקה

ולצערו של ההוא-אהבתו הגדולה להיא גרמו לו לסלוח לה ולהדביק את שברי ליבו..

(וההוא בינתיים-הפסיק כבר לצחוק, לא שמח כלל ורק כשהיו בפגישות של הרבה חבר'ה עטה את מסיכת השמח והנחמד כי פעם אחת כשלא עטה אותה ירדו עליו שהוא מבקש צומי...)

שוב השלימו ושמחו והאהבה פרחה לה..

היו הם כצמד חמד וכל פעם שקראו להיא התכוונו גם להוא וכשקראו להוא התכוונו גם להיא

ממש מילקי אחד גדול...

ושוב בקטנות כאלה, "מיקרונים" קטנים שעשו חורים בליבו של ההוא, אחד בגודל של סיכה, אחד בגודל של מסמר ממש כרית סיכות..

ליבו של ההוא ממש חישב להתפוצץ (כדברי השיר על הקטר הישן..) אבל שוב-אהבתו תיקנה את הפצעים..

ואז!

ביום בהיר אחד..

היא הודיעה לו: "המשפחה שלי הולכת מכאן"

ההוא היה בשוק חייו

"מזההההההההההה?" אמר לה?

"כן כן עוברים אנחנו לחזק ולהתחזק!"

"אבל אל דאגה-אין מ-צ-ב שאנ'לא חוזרת לפה פעמיים-שלוש בשבוע-מה אני יעשה בלי הנשמה שלי??"

נרגע קצצת ההוא גם אחרי ששמע הבטחות כאלה ואחרות מהוריה של ההיא (שהרי לא בני 30 היו אלה צעירים למדיי) וחזר לחייו..

(כמובן שפסחנו על סיפור קשה וכואב שממש ריסק בשנית את ליבו של ההוא אבל איך אומרים-טעות לעולם חוזרת והוא סלח והשלים..)

בינתיים ההיא הייתה במצב שברירי וקשה כי חששה שהוריה כהרגלם לא יקיימו את הבטחותיהם ולא יתנו לה לשוב-ושוב הם הרגיעו אותו ואותה שיהיה בסדר ושאין מה לדאוג!

הגיע היום השחור-והיא הלכה.

עברו הימים ועברו עוד כמה..

ונחשו מה?

כל חלומותייהם השחורים התגשמו ונהיו למציאות..

הוריה של ההיא לא נתנו לה לשוב שהרי קטנה היא ואין לה איפה לשהות (למרות שהיו לה עוד שני אחים נשואים באותה שכונה) ולא תשהה היא מחוץ לבית ולמסגרת!

(או בקצרה-לא סבלו הם את המחשבה שהיה לה חבר ומצאו תירוצים מטופשים)

וההיא שכרגיל, לא  משו התאמצה צעקה קצת ונשארה בבית

וההוא בינתיים?

כואב לו ועצוב..

מאז שנסעה כל יום רבו-איך? בטלפון, בהודעות ובכל דרך אפשרית

מסתבר שזה ה שגרם להם המרחק

יותר מהכל

גרם לזה ההוא שרצה שההיא תתאמץ יותר בשבילו ואף תקיים את הבטחתה שתשוב בכל מחיר!

והיא?

היא לא הסכימה

אמרה היא שלא ידעה מה יקרה ואיך יגיבו ההורים שלה (למרות שלפני ניתחו הם יחדיו את כל המצבים יחד בדמעות) ושאין מצב

והוא נפגע מאד

וכבר לא יכל להשלים כל כך את ליבו

שהרי-כמה אפשר לתקן?

ולאט לאט נהיה פחות ופחות סבלני כלפיה

וכל זה כאב לו מאד! שהרי אהב את ההיא בכל ליבו ונפשו!

אמר לעצמו "בואנ'ה זה ממש לא פ'סדר מה שאתה עושה-שאתה פוגע בה ככה..

יאללה מפסיקים"

אמר ורצה לעשות..

אבל ללא הצלחה-שוב היה רוגז עליה כל הזמן ובמיוחד הציק לו המרחק הרב שהיה ביניהם שהרי היו דבוקים אחד לשני כמו מסטיק למכנסיי שבת אהובים..

ואז החליט הוא

חייבים לשים לזה קץ-בשביל שנוכל להמשיך יותר מאוחר-מתי שנוכל ממש להתחתן!

אבל ההיא-שכנראה לא בוגרת בנפשה הייתה

בכתה וכתה

וסרבה לראות את המציאות..

אמרה-אשתנה! תראה שאשתנה-רק תן לי עוד הזדמנות!

והסכים ההוא

למרות שכעס נורא בליבו על כל הפעמים שפגעה בו ולא הבינה למה..

ואז הגיע הערב ההוא..

חזרה היא אליו לשלושה ימים!

ואז בצהריים הגיעה הבשורה המרה-היא צריכה לחזור הבייתה באותו יום!

בכו שניהם גם בגלל שבדיוק דיברו על זה שנפרדו...

ואז ההיא הזמינה אותו לשבת אליה הבייתה..

אמר ההוא

נראה ונדבר בערב..

דיברו עוד קצת במשל היום ואז אכן הגיע הערב והיא פנתה אליו בשאילה מוזרה שלא הבין את פישרה וגם לא אהב לענות עליה..

אז שאל לפשר השאילה

וההיא אמרה שהם בדיוק דנים על זה בדרך..

חשב ההוא שכרגיל דנים על חייו הפרטיים תוך כדי הנסיעה

ופתאום התברר לו שלא!

זוהי רק שיחה פרטית בין ההיא לבן דודה האהוב

מייד רתח ההוא שהרי היה זה בן דודה האהוב (פה נסביר שניה שבן דודה האהוב היה זה שהיא כל הזמן דיברה עליו ונמרחה עליו) והריח משו מסריח..

מסתבר שהוא בדרך אליהם הבייתה

שאל ההוא אם הבנדוד אמור להיות בשבת גם אצלם

וקיבל תשובה חיובית..

אמר ההוא "אם כך, אני לא בא"

מייד התחילו הודעות של "נו איזה ילד קטן קטנוני וכו'"

אמר ההוא

אם הוא אז לא אני

לאחר מכן התקשר לשוחח עימה בעניין

ומה הסתבר?

באותו זמן ישבה ההיא ברכב עם כל משפחתה וצעקה לה הכל וכולם שומעים ומאזינים

רתח ההוא על איך היא עושה לו את זה שוב?!?!!?

ומה עוד הסתבר לו?

הבנדוד ישב (איך לא) עם ההיא ואפילו קרא את הודעות שלה..

וההיא?

לא הסתירה.

רתח עוד יותר ההוא כאשר נודע לו וכאשר ההיא אמרה שהיא לא מבינה ת'בעיה

והוא-שממילא לא היה חביב המשפחה-לא יכל להרשות לעצמו עוד שונאים במשפחתה של ההיא-ממש נשבר..

צעק וצעק..

והיא בכתה ובכתה..

והתנצלה והתנצלה..

אבל לא היה למה..

הכל כבר נגמר..

והלב שלו?

הלב שלו נשבר

ואפילו האהבה לא הצליחה להשלים אותו חזרה..

לא כ"כ ידעתי באיזה סוג של יצירה לשים אז בינתיים זה סיפור...

מוקדש להיא... יהיה טוב