[ליצירה]
טל! ניתחת מצוין את מצבך!
והבעיה שלכם היא לא חוש ההומור שלכם. אלא שאתם מתייחסים לזה ברצינות, כאילו זה מופנה אליכם!
אין הבדל אם הייתי מצייר לדוגמא פסל החירות בדמות חסיד עם נר הבדלה וספר תורה או שריף במערב הפרוע בדמות חרדי שחובש מגבעת במקום כובע בוקרים ז'קא שחור ומגן דוד במקום כוכב או שהייתי מצייר תורה-מן במקום סופר-מן. אז כאן ציירתי אירגון גזעני נוסח מאה שערים. אבל זה אותו העיקרון. ככה שאין שום סיבה להתעצבן מזה כי זה לא נועד לעצבן.
[ליצירה]
מה הכונה השם הפוך?
וזה מוצלח מאוד! את סתם מדברת!
ואם היה אפשר באתר המעפן הזה לשים קבצים יותר ממאה קי זה אז היה אפשר לראות את זה בגדול באיכות טובה ולא כמו שזה נראה עכשיו (גם עמודים מקומיקסים שלי אני לא יכול לשים בגלל הגודל המצחיק הזה)
[ליצירה]
כי...
כי אני אולי יוציא אותו מתישהו או בספר או בעיתון.
הייתי שם כאן פרק או שניים לדוגמא. אם היה אפשר להעלות תמונות בגודל יותר רציני והנורמלי מהבדיחה של ה 100 kb. שזה פשוט כלום.
[ליצירה]
לא אמור להיות בוגר
ולא טיפשי. זה סתם, ציורון. שציירתי לעצבן מרכזניקים כשהייתי במחנה קיץ של ישיבת מרכז הרב.
תליתי על דלת החדר. ואכן תוך דקות התאספו מרכזיניקים זועממים שהחלפו לעופף ולהפריח אספקלריות מאירות
[ליצירה]
ברור שזה קורה גם במקצועות אחרים
ברור שזה גם קורה עם בעיות בלשון או עם חומר בהיסטוריה. אבל שם זה באמת לא בעיה. באמת השימוש העיקרי של מקצועות החול הוא בבגרות.
מה שהקומיקס צוחק\בוכה עליו זה שבישיבות תיכוניות מרוב כל הבגריות והמבחנים גם למקצועות קודש מתנהגים בסוף כמו משהו שלומדים בשביל המבחן.
גם אצלי בישיבה התיכונית שלי הרבנים לא מפסיקים להגיד "אנחנו לא לומדים גמרא לבגריות, הבגריות מעל לראשינו וכו'" אולי זה היה עובד... אם הם בעצמם היו מאמינים בזה...
[ליצירה]
הממ.. בעיקר עם הידיים
קצת עם קיסמים (לחרוץ לדוגמרא את האצבעות (בפסל של שמחת תורה ממש רואים שחרצתי ברגל את האצבעות) אבל גם ביד אני עושה חורץ את האצבעות עם קיסמים רק שאחרי זה אני מגלגל בעדינות את קצה האצבעות ביד כדי שהקצה יהיה עגלגל ויראה נורמלי. גם כדי להביק את האישונים בעיניים אני משתמש בקיסמים. אבל רוב רובה של העבודה זה בלי מכשירים ובלי כלום.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
להתחשב בכך ש...
ציירתי את זה מזמן. וזה היה כגם הפעם הראשונה שצבעתי בפוטושופ. ככה שלא הלך לי מי יודע מה.
בכל אופן. זה מבוסס על מאמר הומורסיטי של אורי אורבך מהעיתון "נקודה", על הספר הארי פוטר בגירסה דתית.
תגובות