1.קריטריונים לאבחנה אנומליה נפשית:
אבחנה של אנומליה נפשית מבוססת על ארבעה קריטריונים הכרחיים:
- סטייה סטטיסטית.
- חריגה מהנורמות החברתיות.
- העדר הסתגלות בהתנהגות.
- מצוקה נפשית.
בסטייה סטטיסטית , אני מתכוון להימצאות של מקרה פתולוגי באחת הקצוות של הפעמון ההתפלגות הנורמאלית ביותר מסטיית תקן אחת מהממוצע . קריטריון זה איננו מספיק מכיוון שניתן למצוא בקצוות אישיות פסיכוטית ביחד עם גאון במחשבים,את מנהיג הכריזמטי ביחד עם אישיות אנטי-סוציאלית.
חריגה מהנורמה : הנורמה החברתית היא יחסית לזמן ולמקום. חריגה מהנורמה מלפני חמישים שנה (עישון מריחואנה, הומוסקסואליות בחברה המערבית) יכולה להפוך לנורמה מקובלת היום. הקפדה על כבוד המשפחה היא נורמה מקובלת בחברה הערבית המסורתית אולם מהווה סטיה בחברה הבדואית.לכן גם חריגה מהנורמה החברתית איננה סימפטום לאנומליה נפשית.
העדר הסתגלות בהתנהגות: דוגמא לכך היא פחד לנסוע באוטובוסים או במטוסים , אלכוהוליסט, אי אפשרות להחזיק מעמד במקום עבודה קבוע ועוד...העדר הסתגלות איננו קריטריון מספיק לאנומליה נפשית.לדוגמא מהגר יכול להימצא במצב של העדר הסתגלות בארץ חדשה בגלל קשיי שפה , תרבות או דת בעוד שבארץ מוצאו הוא מצליח הוא הצליח להסתדר טוב מאוד. מצד שני לא כל מי שסובל מאנומליה נפשית לוקה בהעדר הסתגלות במדה והוא מצליח על ידי תרגילי הסחה להפגין להפגין התנהגות נורמאלית לחלוטין.
מצוקה נפשית: אמת מדה הרביעית היא אנומליה במונחים של רגשי מצוקה סובייקטיביים של הפרט . אדם שעבר ארוע טראומטי עלול להרגיש לזמן מה מצוקה נפשית חריפה עד שהמערכות הפסיכוסומאטיות שזועזעו יצליחו להתאושש. נראה שכאשר כל ארבעת הקריטריונים מתקיימים ניתן להבחין ברמת סבירות גבוהה באנומליה נפשית.
האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה פרסמה ב1987 את המדריך האבחוני והסטטיסטי של מחלות נפשיות : הDSM-3-R .מדריך זה כולל כחמשה עשר סיווגים אבחונים ראשיים. להלן הסיווגים (מתוך מבוא לפסיכולוגיה - אטקינסון,סמית,בם והילגררד).
1.הפרעות המתגלות לראשונה בדרך כלל בינקות, בילדות, או בגיל ההתבגרות כוללות פיגור שכלי , פעילות יתר , חרדות ילדות , הפרעות אכילה , הפרעות דיבור ושאר סטיות בהתפתחות נורמלית.
2.מחלות נפש אורגניות מחלות שבהן תיפקוד המוח ידוע כפגום, אם לצמיתות או זמנית ; יכולות להיות תוצאה של הזדקנות, מחלות ניווניות של מערכת העצבים או בקליטת חומרים רעילים.
3.הפרעות שימוש בחומר פסיכואקטיבי כולל שימוש מופרז באלקוהול, סמי הרגעה , סמי מרץ, קוקאין וסמים אחרים המשנים את ההתנהגות. מריחואנה וטבק כלולים גם הם בסיווג זה.
4.סכיזופרניה קבוצת מחלות המאופיינת באובדן קשר עם המציאות.בשלב מסוים של המחלה מופיעים כמעט תמיד הזיות ותעתועים.
5.מחלות תעתועים (פרנויה) מחלות המאופיינות בחשדנות ועוינות מופרזת ,שנילוות להן תחושות רדיפה; הקשר למציאות בתחומים אחרים מניח את הדעת.
6.מחלות מצב רוח הפרעות למצב רוח נורמלי ; האדם עשוי להיות מדוכא באופן קיצוני, מרומם במידה חריגה או לנוע לסירגין בין תקופות של התרוממות רוח לדיכאון.
7.הפרעות חרדה כולל הפרעות הפרעות שבהן החרדה היא סימפטום הראשי או שהחרדה תוקפת את הפרט, אלא אם הוא נמנע ממצבים מפחידים מסויימים או מנסה להתנגד להן בביצוע טכסים מסוימים או העלאת מחשבות עקשניות (הפרעות דיבוק-כפיה). בכך כלולה גם הפרעת לחץ פוסט-טראומטי.
8.הפרעות הלובשות צורה גופנית הסימטומים גופניים, אבל אי אפשר למצוא להם כל בסיס אורגני ונראה שגורמים נפשיים ממלאים בהן תפקיד ראשי. כלולות בהן הפרעות המרה (אשה המתרעמת לטפל באמא שלה הנכה מפתחת לפתע זרוע משתקת) וההיפוכונדרייה (התעסקות מופרזת בבריאות ופחד מחולי, כשאין כל יסוד לדאגה).
9.הפרעות נתק שינויים זמניים בתפקידי התודעה,הזיכרון או הזהות עקב בעיות רגשיות. אלה כוללים אמנזיה (הפרט אינו יכול לזכור דבר לאחר חוויה טראומטית) ואישיות מרובבת (שתי מערכות אשיות עצמאיות או יותר , המתקיימות באותו בן אדם).
10.הפרעות מיניות כולל בעיות בזהות המינית (לדוגמא טרנס-סקסואליות), ביצוע מיני (לדוגמא, אין-אונות , פליטה מוקדמת ואוננות) ויעד מיני (פדופליה).
11.הפרעות שינה כולל נידודי שינה כרוניים, עצירת נשימה בשינה , סהרוריות ורדמת.
12.הפרעות מלאכותיות סימפטומים גופניים או נפשיים המיוצרים בכוונה תחילה או בהעמדת פנים והתחזות. ההבדל בינם לבין היתחלות הוא , שאין כל מטרה גלויה לעין , כגון תשלומי נכות או השתמטות משרות צבאי. הצורה הנחקרת ביותר של הפרעה זו מכונה תסמונת מינכהאוזן: ההצגה של תחלואי הגוף הבלתי קיימים על ידי הפרט מביאה לידי אשפוזים תכופים.
13.הפרעות שליטה בדחפים כולל קלפטומניה (גניבה כפייתית של חפצים שאינם דרושים לשימוש אישי או בשל ערכם הכספי) , הימורים פטולוגיים , ופירומניה (הבערת אש לשם תענוג או פורקן המתח המושג עקב כך.
14.הפרעות באישיות דפוסים ארוכי-קיום של התנהגות פגומת-הסתגלות, המתבטאים בדרכים לא בוגורות ולא נאותות להתמודדות עם לחץ או לפיתרון בעיות. להלן נפרט את סוגי ההפרעות באישיות.
15.מצבים שאי אפשר לייחסם להפרעה נפשית. בסיווג זה כלולות רבות מן הבעיות , המביאות אנשים לבקש עזרה , כגון בעיות בחיי הנישואים , קשיי הורה-ילד ובעיות אקדמיות או תעסוקתיות.
3.גישות להבנת הופעת מחלה נפשית. הגישות הן:
רוב הפרעות הנפש -חרדות , דכאונות, הפרעות באישיות- נובעות מהדחקת דחפים ויצרים מולדים (בעיקר היצר המיני, התוקפנות, הכעס) כתוצאה מלחצים חברתיים והרצון להיות מקובל.התעוררות של דחפים מודחקים במצבים מסוימים עלולה לגרום לתופעות פטולוגיות לעיתים חמורות תלוי במידת עוצמתן. על פי גישה זו בריאות נפשית מושגת על ידי איזון פנימי בין הצרכים של עולם היצרים(ה"סתם") לבין דרישות המצפון (ה"אני העליון") באמצעות האני. האיזון מושג באמצעות תהליך מאוד מסובך הנקרא סיגול (sublimation) .מחולל גישה מהפכנית זו הינו FREUD.
הגישה הקוגניטיבית מתמקדת באופן שבה חולה במחלת נפש תופס את המציאות וחושב על היכולות או יותר נכון על אי היכולות שלו להתמודד אתה. ההיפוטזה המרכזית בפסיכולוגיה הקוגניטיבית כפי שהוצגה על ידי (1979) BECK היא שההערכה שחולה נפש עושה במצב ממצב מסוים ואי יכולתו להתמודד מושפעת מדפוסי חשיבה בסיסיים שהם שגויים קשיחים ובלתי מותנים.הם התפתחו מוקדם בילדות על בסיס הניסיון האישי וההשפעות של ההורים והתרבות. הם לעיתים בלתי מודעים לחולה עצמו.
על פי גישה זו, מחלת הנפש מתפתחת כתוצאה מאירועים חיצוניים ולא כתוצאה מקונפליקטים פנימיים (גישה הפסיכואנליטית). מושג ההתניה הקלאסית המהווה מרכיב מרכזי של גישה זו מספקת הסבר לשאלה איך מצבים מסוימים או עצמים תמימים (הגירוי המותנה) כאשר הם מוצמדים לאירוע טראומטי (הגירוי הבלתי מותנה) ,יוצרים פחד מפני העצם התמים. תופעה זו על פי גישת תאוריית הלמידה מסבירה איך מתפתחות כל הפרעות החרדה למיניהם. היבט נוסף של תאוריה זו הינו נושא החיזוקים השליליים (כדוגמת התנסויות בלתי נעימות) המהווה המקור לכל תופעות העצב והדיכאונות התוקפות את החולה נפש.
א. כלפי הגישה הפסיכו-אנליטית , ביקורתי היא ביחס לתפיסת האני המודע לעצמו המהווה רובד צר ופעיל באופן מוגבל ביותר שמטרתו להתאים ולסגל את היצרים הבסיסיים המרכיבים את רובד הרחב והבלתי מודע (הסתם) לדרישות של החברה (הורים, בית ספר,סביבת העבודה) המייצגות הרובד ה"אני העליון". גישה זו מסבירה את התהליך המכאני של עידון היצרים דהיינו ה"איך" , אבל לא למה הפרט מנסה משחר ילדותו לממש את כל הפוטנציאל הטמון בו על מנת להשפיע על סביבתו ?מה דוחף את הפרט ליצור ולהמציא ?למה הוא מנסה לבטא את פנימיותו ועצמיותו באופן בלתי תלוי מהסביבה בה הוא נולד וגדל? ההסבר שזו תוצאה מכאנית של סיגול יצרי המין והתוקפנות כפי שטוענים הפסיכו-אנליטיים אינה מתקבלת על הדעת. אם יש אמת בגישה הפסיכו-אנליטית אז התרבות האנושית היתה אמורה להתפתח במין תהליך אבולוציוני לכיוון מתן דרור לאינסטינקטים הבסיסיים אשר אינם מסכנים את עצם קיום האנושי?בנוסף , הגישה הפסיכו-אנליטית מתקשה להסביר תופעות פתולוגיות מסוימות. ניקח לדוגמא התופעה הפתולוגית : האישיות האנטי-סוציאלית. לפי אותם פסיכו-אנליטיים ילדים נורמאלים מפנימים את ערכי הוריהם (המשקפים את ערכי החברה),משום שהם רוצים להידמות להורים ופוחדים מאובדן אהבתם , אם לא יתנהגו בהתאם לאותם ערכים. ילד דחוי אשר לא קיבל חום ואהבה מהוריו שהוא כה זקוק לה לא תהיה לו סיבה לקבל את ערכיהם ולכן יפתח אישיות אנטי-סוציאלית. המציאות איננה תואמת תיאוריה זו. הנתונים הסטטיסטיים מראים שהרבה ילדים שהיו מוזנחים מצד הוריהם לא פיתחו בהכרח אישיות אנטי-סוציאלית.לעומת זאת לא חסרים ילדים אשר קיבלו חום ואהבה ופיתחו בסופו של דבר הפרעת אישיות חמורה זו.יתרה מזו , לא חסרות דוגמאות שבאותה משפחה גדלים זה לצד זה ילד נורמלי בהחלט עם ילד בעל מופרעות אישיותית זו או אחרת.
ב. הגישה הקוגניטיבית איננה מסבירה למה מתפתחים דפוסי חשיבה קשיחים ושליליים שעל בסיסם חולה הנפש מעריך את המציאות כדוגמת : אני תמיד צריך להצליח _ אני חייב להיות הטוב ביותר _ אני צריך להיות מושלם ואם אני עושה טעות אז זה אומר שאני לא שווה _ חשוב ביותר להציג תדמית של מצליחן. בק (1987) הבחין שני סוגי של ארגון דפוסי חשיבה אשר מייצגים גורמי חשיפה לארועים מלחיצים:
- אנשים אשר שמים דגש עיקרי ליחסי אנוש וליחסי אנוש ולהערכה של האחר ולכן הם חשופים לגורם מלחיץ כמו קונפליקטים בין-אישים.
- אנשים אשר מעריכים בראש ובראשונה הישגיות,הגשמה עצמית ולכן חשופים לגורם מלחיץ כמו כשלון מקצועי או כלכלי.
איך התפתחו דפוסי חשיבה אלו או יותר נכון למה? האם החולה נפש הפנים דפוסי חשיבה שגויים אשר ירש מהוריו? המחקרים אינם מוכיחים באיזו מידה מחשבות כמו ביקורת עצמית וחוסר ישע קודמות למחלות נפש כמו דיכאון או מניה-דפרסיה או נילוות אליה. מספר מחקרים שהשתמשו באנשים מדוכאים קלות כנחקרים (בעיקר תלמידי מכללה) מצאו קשר בין סגנון קוגניטיבי של דפוסי חשיבה שליליים לבין דרגת דיכאון הנחווה כתוצאה מגורמים מלחיצים. אולם רוב המחקרים בחולים מאושפזים בדיכאון קשה מוצאים , שדפוסי חשיבה שליליים נלווים לדיכאון אבל נעלמים כחלוף המחלה.מכאן שדפוס חשיבה שלילי מהווה סמפטום לדיכאון אבל לא סיבה לדיכאון (מתוך "מבוא לפסיכולוגיה" אטקינסון, סמית, בם והילגרד).
ג.לחסידי גישת תורת הלמידה אני אומר שהפרט איננו חומר ביד היוצר של הסביבה כפי שכותב אריך פרום (Man For Himself 1947) : "אין האדם נייר חלק שעליו יכולה התרבות לכתוב כרצונה... אילו הסתגל האדם לתנאים שמחוצה לו הסתגלות מושלמת מעצמו,שינוי טבעו ועצמותו,כדרך שאר בעלי חיים והיה כשיר להתקיים רק בצירוף תנאי מסוים אחד שאליו היה מותאם במיוחד,היה מוצא עצמו במבוי סתום שבו נתונים כל המינים של העולם החי זולתו, ובכך הייתה נמנעת ההיסטוריה של מין האדם .ואילו מצד שני היה האדם יכול להסתגל לכל מערכת תנאים בלא להילחם באותם תנאים הקשים לטבעו, הרי גם כך לא היה מקום להיסטוריה שלו.ההתפתחות האנושית היא תולדה של סגילות האדם בצירוף תכונות מסוימות בטבעו שאין להם כליה. הללו כופים את האדם להתמודד עד אין סוף בחיפושיו אחר תנאים יפים יותר לצרכים הטבעיים בו". מכאן שהאדם איננו התוצאה הסופית של הפעולות המופעלות עליו. כמו שלא ניתן להסביר בלעדית באותה מידה את האנומליה הנפשית על פי חיזוקים שליליים של הסביבה או על פי מושג ההתניה הקלאסית.אריך פרום לא פרט מהן אותן "תכונות מסוימות בטבעו של האדם שאין להם כליה וכופים את האדם להתמודד עד אין סוף בחיפושיו אחרי תנאים יפים ונעלים מצרכיו הטבעיים". בפרק גישת מימוש הערכים אני מזהה תכונה זו עם יצר התפשטות העצמי.
גישה זו מתייחסת ליצר התפשטות העצמי כנטייה בסיסית של האדם וכמאפיינת אותו ביחס לכל בעל חי. יצר זה מהווה מקור לאנרגיה עצבית המניעה את האדם כייצור המממש את היכולות שלו לטובת לטובת החברה בה הוא חי.ראינו בפרקים הקודמים שפורקן יצר ההתפשטות העצמי מתבצע על ידי תהליך סיגול. דהיינו האדם לומד משחר ילדותו לנתב את יצר התפשטות העצמי לאפיקים חיוביים ותועלתיים מבחינה חברתית.זהו אושרו וסיבת היותו בריא נפשית. אי לכך אם מקבלים שתיאוריה זו מסבירה את המניע הבסיסי להתנהגות בריאה אז בהכרח כשלון בתהליך הסיגול של יצר התפשטות העצמי הוא סיבה לליקוי התנהגות או למחלת נפש חמורה יותר. דהיינו המתיחויות הפנימיות הנוצרות כתוצאה מאי פריקה נאותה של האנרגיות הנובעות מדחף התפשטות העצמי ומהתפוררות העצמי הן המקור להפרעות אישיות , חרדות למיניהן והפרעות מצבי רוח כמו דיכאון ומניה-דפרסיה. התפוררות העצמי חלה כאשר אין הכרה ברורה וודאית של הזהות העצמית. כפי שכותב פרום (Man For Himself 1947) "המהות היסודית באישיות אשר אמורה לא להשתנות ולהתקיים לאורך כל חיי הפרט (למרות נסיבות משתנות וחרף שינויים מסויימים בדעות וברגשות) איננה מתממשת אצל החולה. במקרה זה הוא נעשה תלוי באחרים אשר הסכמתם נעשית בסיס להרגשת זהותו עם עצמו". השילוב בין התפוררות העצמי וקיומו של דחף התפשטות העצמי נותן הסבר ממצה לחלק לא מבוטל מההפרעות הנפשיות.מחלות שאינן בתחום ההסבר של גישה זו הן המחלות האורגניות הנובעות מפגם פיזיולוגי או כימי (סיווג 2 ו3) , חלק מהנברוזות כמו הפרעות נתק ובעתים , הפרעות מיניות, הפרעות שליטה בדחפים וסכיזופרניה (סיווג 4 9 10 11 12 13). להלן נמקד את הדיון בהפרעות אישיות (סיווג 14) ובמחלה הנברוטית הנפוצה הדיכאון הנובעות מכשל בסיגול דחף התפשטות העצמי.
הפרעה באישיות מוגדרת כדפוס קבוע של התנהגות אשר סוטה באופן מובהק מהצפוי על פי אמות המידה של התרבות בה חי החולה ואשר הוא פולשני,קשיח, מופיע בתחילת ההתבגרות, קבוע בזמן ומהווה מקור של כאב והפרעה בתפקוד.הפרעות באישיות מתבססים על מאפיינים הקרואים קווי אישיות אשר הם מהווים דפוסים קבועים לקשור קשרים,לחשוב מחשבות על הסביבה ועל עצמנו ושבאים לידי ביטוי בקשת רחבה של מצבים חברתיים ומקצועיים. לדוגמא אמפולסיביות, חשדנות,שלמות,מוחצנות,מופנמות ועוד...
קווי אישיות מהווים קריטריונים לדיאגנוסטיקה של הפרעות אישיות במידה והם קשיחים, בלתי הלימים ובאים לידי ביטוי במצבים אישיים וחברתיים שונים, גורמים לסבל ומשבשים את התפקוד החברתי המקצועי ועוד מספר תחומים חשובים.קשיחות זו מבחינה בין האדם הסובל מהפרעה באישיות לבין אדם המבטא איזושהי חוקיות או קביעות בהתנהגות אבל מציג דפוסי התנהגות גמישים המתאימים את עצמם למצבים משתנים על מנת להסתגל לכל מציאות שלא תהיה.יש מצבים בהם האדם נתון ללחץ או מתח כתוצאה מגורמים חיצוניים (גרושים, אבטלה, מוות במשפחה) ויכולה להתפתח התנהגות חריגה לתקופה מוגבלת כמענה למציאות חיצונית.לכן יש להבחין בין סימפטומים ותגובות הנוצרים ממצבי מתח זמניים לבין סימפטומים להפרעות אישיות קבועות ופולשניות.הפרעות באישיות מהווה אחד מ15 סיווגים האבחוניים הראשיים של DSM-3-R. קיימים 10 סיווגי משנה של הפרעות באישיות.
6.1 אישיות אובססיבית-קומפולסיבית (כפייתית): ההפרעה מתאפיינת בדאגה חולנית לסדר, לשלמות ולשליטה מנטלית ובין-אישית על חשבון הגמישות, הפתיחות והיעילות. הביטויים להפרעה זו הם:
דפוס התנהגות זה מתיישב עם הנטייה הבסיסית של התפשטות העצמי המתבטא ברצון לממש יכולת והשפעה על הסביבה .אולם החולה עסוק יתר על המידה בעצמו וחסרה לו היכולת להביט ולהבין את הסביבה .זאת הסיבה לעקשנותו. הפרעה זו מהווה דוגמא מובהקת של כשל סיגול דחף התפשטות העצמי הנובע מתפיסה לא נכונה לגבי אופן מימוש העצמי.
6.2 אישיות תלותית :אישיות תלותית מתאפיינת בצורך כללי ומופרז בתמיכה המביא להתנהגות כנועה מלווה בחרדה מפרוד.
אישיות תלותי נובעת משילוב של חוסר הערכה עצמית קיצונית ודחף התפשטות העצמי המסרב להיות מדוכא. הדבר גורם לו לחפש את עזרתם ותמיכתם של אחרים כי רק דרכם הוא יכול לממש את עצמו.
6.3 אישיות מתחמקת :הפרעה מתאפיינת על ידי דיכוי עצמי חברתי , רגשי נחיתות ורגישות יתר לביקורת שלילית :
השילוב בין חוסר ביטחון עצמי כרוני (שכנראה התפתח בילדות) וקיומו של הדחף התפשטות העצמי אשר מסרב להיות מדוכא גורם למצוקה נפשית בלתי נסבלת.
6.4 אישיות גבולית : דפוס כללי של אי-יציבות בקשרים הבין-אישיים ובלבול בזהות העצמית מלווה בפזיזות. המאפיינים של ההפרעה הם:
חלקם מהמאפיינים של ההפרעה מהווה ביטוי נואש של פורקן דחף התפשטות העצמי (מאמצים למנוע עזיבה,איומי התאבדות שנועדו למשוך תשומת לב). חלקם נובע מהתפוררות העצמי (בלבול זהות). שילוב בלבול הזהות העצמית ביחד עם פורקן דחף התפשטות העצמי גורם לאי-יציבות בקשרים והתקפי הזעם של המופרע.
6.5 אישיות נרקיסטית:זהו דפוס כללי של התנהגות מגלומנית עם צורך חולני להיות במרכז ההתעניינות והאהדה הכללית וחוסר אימפטיה כלפי הסובבים.
הפרעה זו היא תוצאה של כשל סיגול דחף התפשטות העצמי. כשל זה גורם לנרקיסטי לא להעריך נכונה את צורכי האחר מכוון שהוא כל הזמן עסוק בעצמו. ניצול האחר מבטא מערכת יחסית חד-סטרית מכוונת אל עצמו ולכן אינו מסוגל להרגיש אימפטיה.
6.6 אישיות הסטריונית: היא באה לידי ביטוי במתן תשובות רגשיות לא הלימות במצבים שונים ובחיפוש חולני אחרי תשומת לב.
תופעות אלו מבטאות כשל בסיגול דחף של התפשטות העצמי .תהליך הסיגול מתבצע כידוע על ידי מימוש ערכים. אולם במקום ערכים יש אגו מנופח ודוחה. שלא כמו באישיות נרקיסטית , בעל אישיות הסטריונית מודע לשדריו שאינם מעוררים אהדה של הסביבה ומנסה להפוך את המציאות על ידי התנהגות מתגרה.
6.7 אישיות אנטי-סוציאלית.דפוס כללי של ביזוי ורמיסת זכויות האחר המופיע בדרך כלל בגיל 15. להלן הביטויים של בעל אישיות אנטי-סוציאלית:
האנטי-סוציאלי איננו זקוק כלל ועיקר למשוב חיובי ולכן הוא חי ופועל רק בשביל עצמו. זהו המקרה החמור ביותר של פורקן דחף התפשטות העצמי ללא שום עידון וסיגול.
6.8 אישיות סכיזוטיפוסית. דפוס כללי של כשל חברתי ותקשורתי המאופיין על ידי אי נוחות כרונית ,יכולת מצומצמת ביצירת קשרים קרובים, עיוות תפיסתי והתנהגות מוזרה. הביטויים של התנהגות זו הם:
יתכן שהפרעה זו נובעת ממשבר זהות מתמשך הגורם לחולה להיות ממוקד בעצמו. לכן הקשרים האישיים הם שטחיים בלתי מחייבים ולא סדירים. הדבר גורם לבניית מציאות דמיונית ותפיסה מעוותת המאפשרים לחולה לתת פורקן לדחף התפשטות העצמי בלי מעורבות של הסביבה.
6.9 אישיות סכיזוידית: דפוס התנהגות של התרחקות מקשרים חברתיים (כולל בתוך המשפחה) וצמצום מגוון הביטויים הרגשיים ביחסים עם האחר.הביטויים להפרעה זו הם:
העיוות בתפיסתו של בעל אישיות סכיזוידית היא שניתן לתת פורקן לדחף התפשטות העצמי ללא אינטראקציה בונה של הסביבה החברתית בה הוא נמצא. זה מסביר למה לחולה אין עניין בקשרים חברתיים ויותר חמור מזה את אדישותו למחמאות או לביקורת של אחרים.
6.10 אישיות פרנויית : הפרנוייד הוא בעל אופי חשדני המפרש באופן מעקבי את כוונת האחר כרעות ומזיקות.
חשדנות היתר כלפי אחרים נובעת מחשש שכנראה התגבש בילדות שהסביבה מתכוונת למנוע את מימושו העצמי ולדכא את דחף התפשטות העצמי.
הפרעות באישיות מובילות באופן טבעי למחלות נברוטיות: חרדות, דכאונות ומניה-דפרסיות.דפוסים בני קיימא של התנהגות לקויית הסתגלות אשר כידוע מאפיינת את ההפרעות באישיות צורכים באופן דרמטי את מלאי האנרגיה העצבית שמקורה בדחף התפשטות העצמי וגורמים לדלדולה. הקשיחות הכפייתית המאפיינת את ההפרעה באישיות מקשה על יכולת ההסתגלות של החולה.המשוב השלילי של הסביבה מדכא את דחף התפשטות העצמי.צורך מתמיד של עמידה על המשמר אוכל בהדרגה את מרצו.החולה יכול להמשיך שנים בהתשה עצמית זו, אך במקרה של משבר חיצוני הדורש הוצאה גדולה של אנרגיה, תופיע התשישות באופן פתאומי ומהיר.החולה דומה למנוע של מכונית הפועל במלוא העוצמה אבל בגלל התמסורת הלקויה של המנוע לגלגל רק חלק קטן מהאנרגיה המופקת על ידי המנוע מתורגמת לתנועה.המנוע רועש בצורה דרמטית אבל המכונית בקושי זזה עד שהיא נעצרת לגמרי. זהו הדיכאון.
תגובות