סירות ילדים מנייר מפליגות
עלי אמת המים עד ליריחו
מתון מתון זורם השיפוע
לא מתגרה באביו מדברו
מן הדקלים היהירים אני תמיד מופתעת
ו"תמיד" היא מילת פסיעותי בשבילים
רק קשים וצהובים הסלעים מימי
או צהובים וקשים מימי, הסלעים
עיני ראו הכל זה ליבי שסמא
האנשים חושבים שהשמש קשה
קשים הם ממנה חושבת אני
שהרי שתינו חברות,והיא מלינה באוזני צרותיה
כשאנו מתנשקות על פי המעיין
וכשטיפות זולגות מפרוותי הנוצצת
המעגלים ההולכים וחוזרים הם סימן
חד הצוק, טפיפות רגלי, עוגנת
מתפזר אבק תלול
נעוצות עיני במלכה ובכתר
היורד מגדולתו
וממני עד אליה
ה- מ ר ח ב
כמה זקנות אתן שתיכן
אומרים העננים
וממהרים כסות
בגלל צינת סוף ביקורה
מותה סימל בעבורי
את מותו של כל היום
הצטמצמה כל מהותי
לתקווה אחת-
מחר.
* * *
תגובות