הכתיבה היא המפלט האחרון, לפני השגעון.
כשאתה מתוסכל מכל מערכת אפשרית,
 כשכל בורג קטן במערכת מצליח להוציא ממך זעף וחימה,
כשאתה מסתובב חמוץ פנים,ורוחש עיניים, כשאין למי לפנות...
בצר לך אתה פורק זעמך על הדף.
הרגיעה מגיעה עם כל אות שנכתבת, הקלה מוחשת עם כל מילה.
הדף סןפג את זעם הדיו הנחרט עליו,
השקט... סופח את החימה.
מרים ידיים, נכנע, המערכת ממני גדולה.
ואני רק בורג קטן בין הרבה ברגים,
פורק את זעמי על הדברים הקטנים.
איך אפשר להיות כל כך אנטי עזרה ?!
איך אפשר לחיות במערכת ללא חמלה?
כשכל אחד רק מנסה "לדפוק" את השני,
כשלכל אחד יש רק אנטרס עצמי.
לאט לאט אתה הופך להיות תוצר מדוכא של המערכת.
ועל זה ...... לא תקבל פיצויים.