אלה אלוהיך ישראל
ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה:
הלילה ירד לא מזמן, והשקט ירד עימו. במשך היום הקודם הורגשה תכונה רבה במחנה, הכנות לקראת היום הגדול. עוד קודם שזרחה השמש כינסו שרי האלפים את כל שרי המאות ונתנו להם הוראות אחרונות. אחר כך עברו שרי המאות בין שרי העשרות והעבירו להם את הפקודות מגבוה. מיד אחרי תפילת שחרית, שנמשכה זמן רב מהרגיל, החל העם בהכנות ואוירה של פעילות מלאה את המחנה. אלה תיחמו את ההר ואלה תיקנו את הדרכים אליו. אלה חיממו את המקוואות ואלה הכינו מגבות. רחש עשייה כמו זה לא ידע העם מעודו, אפילו ביום בו אספו את הזהב מהמצרים לא הזדרזו כמו ביום זה. הכנות ליום הגדול.
בחצות היום היה המחנה מוכן. האנשים ניגשו לארוחת צהרים קלה ומהירה ואז פנו לתקן את עצמם. לאחר רחיצה וניקוי הבית, פנו כולם למקוואות ואז ישבו ללמוד. היו שלמדו לבד והיו שהשתתפו בשיעורים המוניים, אך כולם למדו. מחר היום הגדול.
הערב ירד. בודדים נשארו ערים ליד המדורות המעטות וקראו ממגילות קלף, השאר חזרו לאוהליהם. שקט עטף את המחנה.
ואז השחר עלה.
והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד: ויהי קול השפר הולך וחזק מאד.
העם התאסף סביב ההר, איש אחד עלה לפסגתו. ההמון היה נרגש מאוד, יותר מהיום בו יצאו ממצרים. כולם עמדו תחת ההר בציפייה ובדריכות. שתיקה רועמת אפפה את הכל. תינוק לא בכה, ציפור לא צייצה, קול דממה דקה. האיש הגיע לפסגה, הביט סביבו ואז דיבר. קולו הלך מסוף העולם ועד סופו.
"אנכי הרמטכ"ל אלוהיך", הוא אמר, "לא תסרב פקודה".
תגובות