אני עדין רואה אותו

שוכב שם.

דמותו האיתנה,

פניו השלוות

מוכתמות בדם

דמו שלו.

הרעש האיום

המוקש הארור

לקחו אותו ממני

השאירוני בודדה

שנה בשנה

לכאוב לבד את זיכרונו

כמו פרח נקטף

אזכור, לעולם לא אשכח!