ואני בשרעפי, בדמיונות חדשים מהלך
כמו צועק לי מהארץ- כלב נובך
אך
כתוף המבשר על בוא הקרב, הולם לבי
בין נביחותיו לשאגה קלושה, הנתלשת מקרבי
ועוד נתשת המערכת - במבט אפוף, חימה
שְבָּהּ מקדם עוד רומיתי, כשאגה גרומה
שיר מלמולת ולא זעם נצור, נוצָר
מנבוע אור על רֶמי, שוֹקֶר ועל כלבי העבר
וכמו מביט משאון הקול, לאחר חלוף
הזמן את מבטו משית- משאג געש כמו אל סוף
כלב אחר עובר, בערוב ימי התהום
ומגלה לי שוב, לוחש לי על כזבי
היום
תגובות