קראו לי עדי נוט ונורא רצה למות
כל בוקר קם ואמר שזה בטעות
היו תופסים אותי בגסות ואומרים לו "קצת עדינות!"
ועדי נוט היה כועס על העולם שעשה אותו כזה עדין
וכזה רגיש לדברים מסוימים כמו אלימות או אונס
כמו מוות דיבילי כמו דריסת ילד מאוטובוס נוסע
אז מה עשה עדי נוט הרעיל את הנפש בחנות
קנה בקבוק עשה בו חור ויצא לחירות
עכשיו הוא בעולם אחר הוא לא מסתנוור
לעדי נוט כבר לא אכפת את סודו איש לא ידע
יוכל להמשיך כך לנצח ואפילו לנצח נצחים
דרכו היא המובילה ואין איש מאחוריו או מלפניו
אין את מי לעקוף כשאתה עוצר בצד הדרך
אין שום תחרות אין שום מחויבות לכלום
וככה זה כיף להיות בלי נשימה טובה אבל עם נשמה
אז תצרח על הזבובים שעלייך מטפסים
אז תדרוך את הג´וק מה החיים שלו כבר שווים
אם הייתי נמלו לא הייתי חושב כמה צר גורלי
אני הייתי חושב להתאבד או שאיזה רגל תדרוך עליי
וזה חוזר עכשיו שוב כל פעם שרציתי משהו בפראות
היה אומרים לי עדי--נות וכלם היו צוחקים