בסד
עברנו את השעה
נעבור גם את זו...
-----
ותודה לטלי.
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נסיון נוסף הנה שוב הלינק שלא עבד. היצירה היא "צפירה" שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] מה לעשות? חמישית ושישית, ושוב בכיתי. היצירה הזאת עושה לנשמה שלי דברים שצהיא צריכה. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! עשוי טוב, ומביע! [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה... הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף כמובן איזו הפתעה היתה לי לראות בשורת המשימה את קוד היוצר 97. מי פילל... :) [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המלעיזים... איפה, בשם הזיפים של השרץ מקהיר, (כן כן, אל תתממו, ערפאת. הוא נולד בקהיר והוא מצרי), הבנתם שאני קורא לנהוג על פי אותן אמות המידה המוסריות שעל פיהן נוהגים אויבינו - לא שאפשר בכלל להדביק לזה את ההגדרה מוסר, אבל נגיד, איפה? תקראו שוב. בעיקר את המשפט האחרון. ושוב. הבנתם? [ליצירה]
- [ליצירה] הרי לא ממש ציפית לראות תגובות בחלק הראשון, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] סוסת אור בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות. רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה. בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם: זכור את אשר עשה לך עמלק. אינני מתכוון לשכוח. [ליצירה]
- [ליצירה] עלא-כיפאק צחקתי מקרב! בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה. דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם. stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא. בנימין. [ליצירה]
תגובות