מאהבה לשנאה... נכנסת לחיי בהפתעה גמורה, לא הייתי מוכן, הייתי אדיש נורא. ואז... תוך יום אחד כבשת את ליבי, גרמת לי להתאהב בך ולשכוח מעצמי. אהבתי אותך יותר מהכל, נתתי לך מבלי לשאול. את החיים שלי הייתי נותן למענך, אהבתי רק אותך וחייתי בשבילך. שנתיים תמימות בילינו יחד, וכל יום למדתי להכיר בך עוד ועוד צד. אהבתי כל דבר בך, בשבילי היית מושלמת, לא הבטתי לצדדים, היית כה מאושרת... לתומי חשבתי, "היא האישה של חיי" לתומי האמנתי, היא תהיה אם ילדיי. לא רציתי אחרת, הרגשתי איך בתוכי התשוקה בוערת... אהבתי אותך אהבה עצומה, מה שאני מרגיש עכשיו דומה יותר לשנאה. בגדת בליבי , פצעת את נשמתי, בוכה על הכאב, מתמודד עם שנאתי. איך יכולת כך לפגוע ? לא אקשיב לך, אינני מוכן לשמוע. קחי את הסליחות שלך , אל תעזי לבוא אליי, לא מוכן אותך לראות, תסתלקי מעיניי... אני יודע שאסור, אבל אני פשוט מאוד שונא אותך, ומצטער על היום, בו נפגשנו, הכרתי אותך. מאחל לך רק כאב, כזה, כמו שלי, כי בליבי הותרת חלל, וכאב עצום בנשמתי. עמית.