קשה עליי
אהבתך הסמויה מעיניי.
המסתתרת בשקט
מאחורֵיי עיקולי הדרכים.
רציתי עכשיו,
לראות את פניך
מאירות אליי
באהבה שפרייה
מתוק.
לבי למוּד
עד זיקנה
בניגוני
"ועם כל זה אחכה לו",
של עונת הבוסר המתמשכת,
של
פרי אהבתך שקשֶה לי.
לכאורה זהו שיר אהבה בעלמא, ואכן נפתח במילים "קשה עלי אהבתך הסמויה מעיני" (רמז לנסיך הקטן-יפה!) "המסתתרת בשקט בעיקולי הדרכים", באיזכור לסיפור מקראי כלשהו. אך מכאן והלאה נוסף רובד נוסף לשיר ומרומם אותו לשיח של בין אדם למקום, רגיש וחד פעמי. לראות את זיו השכינה דרך פרי בשל, ולא דרך כמיהה יהודית נצחית ל"ביאת המשיח", שאיפת הקוטפות הרי הן ה"עמחא".
כל זה משול לרצון לגאולה עכשיוית, אך בלתי אפשרית, ולכן היא מוגדרת, ונשארת, עד להודעה חדשה, רק רצון. "רציתי" כמאמר המשורר.
ובבית האחרון קורית המזיגה המושלמת ,לפתע הפרי, הוא השאיפה האולטימטיבית, מכיל ייסורים מתמשכים ומעיקים. לא עוד רצון חד פעמי כי אם חיי-אדם לאורך שנים,או במבט רחב ופנורמי,תולדות העם. אך הסיפור הפרטי הוא הלוז כאן, והשאר ספקולציות ותו לא. ולו - לגיבור לא נותר אלא לשורר את כאביו לדעת.
נוצר מעין 'שיר שירים' קטן ואינטימי, של איש אחד.
ועוד לא אמרנו אף מילה על העיקר - הכתיבה המשובחת והזורמת, והעברית הלירית, הפורחת כפרי אהבה בשל..
נהדר!
בציפייה לעוד,
ירון.
"מעין "שיר השירים" קטן ואינטימי של איש אחד".
איזה משפט נפלא. אהבתי. אם כי אני חלוקה לגבי תוכן השיר, כל מהותו של שיר השירים הוא הנסיון לגשר בין השפות השונות של הנערה מעין גדי ודודה מארמון המלך בירושלים. בשיר הזה אין דיאלוג, ועל כן קשה לי לראות בו "שיח של בן אדם למקום" אלא להפך. הגדרת האהבה כנסתרת, מאחורי עיקול הדרכים יוצרת, לפחות אצלי, תחושה של שודדי דרכים מאיימים ופחות אהבה, יותר פחד ופחות זריחה המתרחשת אל מול עיננו.
אנחנו רוצים כאן ועכשיו, ואנחנו יודעים מה יהיה מתוק. כל השאר קשה לנו, ועוד יותר קשה לנו אם באמת השלמו שזה "רציתי", עבר שכבר לא יושג.
בקיצור ירון, ההשווואה שלך לתהליך הגאולה ירון נובעת מתוך ראיה צר ומעט בלתי בוגרת של הגאולה, המנוגדת בפירוש למאמרי חז"ל על גאולת ישראל הבאה קמעה קמעה ואף גישות הרואות גם בהבשלת הפרי מתיקות אין קץ.
והערה תוכנית, הייתי מכניסה את "ועם כל זה אחכה לו" כחלק מהשיר ולא דוחפת את הקונטציה עם כפית .
[ליצירה]
עזה אהבה כמוות
לכאורה זהו שיר אהבה בעלמא, ואכן נפתח במילים "קשה עלי אהבתך הסמויה מעיני" (רמז לנסיך הקטן-יפה!) "המסתתרת בשקט בעיקולי הדרכים", באיזכור לסיפור מקראי כלשהו. אך מכאן והלאה נוסף רובד נוסף לשיר ומרומם אותו לשיח של בין אדם למקום, רגיש וחד פעמי. לראות את זיו השכינה דרך פרי בשל, ולא דרך כמיהה יהודית נצחית ל"ביאת המשיח", שאיפת הקוטפות הרי הן ה"עמחא".
כל זה משול לרצון לגאולה עכשיוית, אך בלתי אפשרית, ולכן היא מוגדרת, ונשארת, עד להודעה חדשה, רק רצון. "רציתי" כמאמר המשורר.
ובבית האחרון קורית המזיגה המושלמת ,לפתע הפרי, הוא השאיפה האולטימטיבית, מכיל ייסורים מתמשכים ומעיקים. לא עוד רצון חד פעמי כי אם חיי-אדם לאורך שנים,או במבט רחב ופנורמי,תולדות העם. אך הסיפור הפרטי הוא הלוז כאן, והשאר ספקולציות ותו לא. ולו - לגיבור לא נותר אלא לשורר את כאביו לדעת.
נוצר מעין 'שיר שירים' קטן ואינטימי, של איש אחד.
ועוד לא אמרנו אף מילה על העיקר - הכתיבה המשובחת והזורמת, והעברית הלירית, הפורחת כפרי אהבה בשל..
נהדר!
בציפייה לעוד,
ירון.
[ליצירה]
"מעין "שיר השירים" קטן ואינטימי של איש אחד".
איזה משפט נפלא. אהבתי. אם כי אני חלוקה לגבי תוכן השיר, כל מהותו של שיר השירים הוא הנסיון לגשר בין השפות השונות של הנערה מעין גדי ודודה מארמון המלך בירושלים. בשיר הזה אין דיאלוג, ועל כן קשה לי לראות בו "שיח של בן אדם למקום" אלא להפך. הגדרת האהבה כנסתרת, מאחורי עיקול הדרכים יוצרת, לפחות אצלי, תחושה של שודדי דרכים מאיימים ופחות אהבה, יותר פחד ופחות זריחה המתרחשת אל מול עיננו.
אנחנו רוצים כאן ועכשיו, ואנחנו יודעים מה יהיה מתוק. כל השאר קשה לנו, ועוד יותר קשה לנו אם באמת השלמו שזה "רציתי", עבר שכבר לא יושג.
בקיצור ירון, ההשווואה שלך לתהליך הגאולה ירון נובעת מתוך ראיה צר ומעט בלתי בוגרת של הגאולה, המנוגדת בפירוש למאמרי חז"ל על גאולת ישראל הבאה קמעה קמעה ואף גישות הרואות גם בהבשלת הפרי מתיקות אין קץ.
והערה תוכנית, הייתי מכניסה את "ועם כל זה אחכה לו" כחלק מהשיר ולא דוחפת את הקונטציה עם כפית .
תגובות