בנימין אוהב חגים רק אם יש בהם ברגים, מסמרים וכלונסאות, וקרשים וגרוטאות (הן תבינו כבר עכשיו - יש לו שתי ידי זהב) למשל לפני סוכות אין לו כוח לחכות (כמה החיים קשים!) לסחיבה של הקרשים, ולרגע המבורך של סחיבת ענפי הסכך... וכשגומרים עם הסוכה- עוד מעט כבר חנוכה, אך בנימין אוסף כבר חומר למדורה של ל"ג בעומר. למחסן הוא כבר לוקח כל דבר שמתלקח כבר ט"ו בשבט, כל איש נוטע אך בנימין יתד תוקע באתר של המדורה, ומסמן: "חלקה שמורה!", וגם כשפורים מתקרב - בנימין - קרשים סוחב לפסח הוא קצת מתרוצץ כששורפים את החמץ, אבל יום העצמאות- מחזיר אותו למציאות, והוא מוסיף קרשים לסחוב עד של"ג בעומר בא סוף סוף! בל"ג בעומר, למדורה יושבת כל החבורה. בנימין לא משתתף - הוא מהורהר בצד יושב ומתכנן כבר לשכונה את המדורה של עוד שנה... (מתוך הספר "לפעמים חגים, לפעמים מועדים" מאת אורי עמירם, בהוצאת הגורן)