אדם, יסודו מעפר השואב מים חיים ומתגבש ונבנה לכלי חרס הנשבר ומתנפץ אל ההרים, אל הים, בטלטלות לבו של נער מבולבל שהיה פעם ושכח את המים החיים, יבש כחציר, ציץ ראשו הנישא על כתפיו, נובל ומשתופף, צונח, מתפוגג אל האופק כלא היה, רק צילו עובר מעלינו וענן מזיל דמעה ומתכלה אל הרוח הנושבת בו והוא פורח באוויר כאבק עף שביב של חלום, זכרון רחוק שהיה פעם אדם וסופו לעפר.