ושמם
שמם לבי
על אשר אמרת.
ונצרתי לשוני
על שום הכאב
שנתקע בגופי
ושסרב להיכנע
לצביעות שלך
להמשכיות
לא אצבע את האמת
בורוד.
ושנינו יודעים
אני ואתה
על הכעס שלך
על הרוגז שלי
אך עתה
שמם לבי
על אשר אמרת אמש.
לא אצבע את האמת בורוד.
זה בכלל לא לשקר לעצמה.
מותר לכעוס, מותר להעלב גם אם לא כיוונו להעליב אותך (אשרי הנית שלימדה אותי את זה).
אם כבר, אז- אל תאשימי את עצמך בדברים כאלה.
תספרי עד 50 כדי לצבור עוד קצת זעם..
אם לא תוציאי אותו עכשיו הוא לא יתפוגג. אל תתכחשי לו.
[ליצירה]
זה בכלל לא לשקר לעצמה.
מותר לכעוס, מותר להעלב גם אם לא כיוונו להעליב אותך (אשרי הנית שלימדה אותי את זה).
אם כבר, אז- אל תאשימי את עצמך בדברים כאלה.
תספרי עד 50 כדי לצבור עוד קצת זעם..
אם לא תוציאי אותו עכשיו הוא לא יתפוגג. אל תתכחשי לו.
[ליצירה]
וואו...
בעיני שיר מ ד ה י ם! איזה יופי של מבנה, זורם, אכן מטלטל,כל שורה נותנת תחושה של עוד, מתח כזה, מן כאב שמתמשך...אהבתי, קבלי את קולי לשיר יפייפה זה.
[ליצירה]
****
אין לי מושג אם ירדתי לשורש העניין, אני רק יודעת שכדי לפתור בעייה מסויימת זה להיות מודע לה ולהודות שהיא קיימת, יש כאן תחושה של הכרה באמת ומשם הדרך לפיתרון קלה יותר....
[ליצירה]
גם אני
גם אני חושבת שאין זה מיועד לקטגוריית השירה,
המון רגישות המון אהבה המון כאב.
עם זאת אני חושבת שיש מקום להשמיט כמה משפטים משום שזה ארוך מידי,כי הכתיבה היא טובה וגם התכן
זאת דעתי.
תגובות