-^^^- קרן ירח בהירה על הכביש האפור החזירה אותו מהרהוריו. הוא לא ממש הבין את הצורך הפתאומי שלו לצאת לרחוב, שהתעורר בשעה כזו של הלילה. הוא שלח מבט מהיר אך יסודי לאחור..... האיש במעיל הכחול עדיין היה שם מביט בו. ככל ששאלפר יכול היה לזכור ,המעיל הכחול הזה נמצא מאחוריו כבר זמן רב. עוקב אחריו במסלולו המדוייק לאורך שלושה רחובות. אולי זה כך רק במקרה, אולי, אבל שאלפר לא היה הטיפוס שלוקח סיכונים, הוא היה מהסוג השורד. הרחוב, בו פסעו שניהם בזה אחר זה בדממה, היה דומם בשעה זו של הלילה. רחוב של בתי מגורים, ללא חנויות או מרכזים הומי אדם. בתים אפורים ישנים אך יציבים וחזקים ניצבו משני צדדיו. עלי העצים רשרשו ברוח הלילה. ופנסי התאורה הטילו אור כתום עמום על המדרכה, שאבניה, הסדוקות והמחורצות השמיעו רחש חולי עם כל פסיעה. מבט לאחור גילה לו, שה"כחול" עדיין מאחוריו. הוא הסתובב והישיר מבט לעבר האדם האחר "תגיד", שאל בנימה רגועה (או כך לפחות קיווה), "יכול להיות שאתה עוקב אחרי ? ". האדם השני הרים את מבטו ושאלפר ראה את עיניו. שאלפר נרתע לרגע באופן לא רצוני ומצמץ. הדבר שראה עכשיו למול עיניו היה אפשרי. ואם זאת מוזר כאילו נלקח מסיפור מסתורין ישן. ככל שיכול היה לשפוט האיש במעיל הכחול היה שקוע בשינה עמוקה. אדם חולה ירח הלך אחריו מתוך שינה במשך שלושה רחובות, מדהים!, חשב לעצמו. המחשבות שהודחקו עד עכשיו בשל תחושת הסכנה, חזרו להתרוצץ במוחו. נושא המחקר עליו עבד היום היה מרתק במיוחד. הסיבה בגללה החלו בו היתה תופעת "מעגלי היבול", צורות גיאומטריות מורכבות בשדות תבואה בעולם, שהדעה הרווחת לגביהם היא, שנוצרו על ידי חייזרים. ומחקרים שבהם נתגלה, כי בחלקם קיימת רמה גבוהה מהרגיל של אלקטרו-מגנטיות. שמו של הפרוייקט היה: "קשר אפשרי בין צורות גיאומטריות להפרעות סטטיות במרחב". אבל שאלפר האמין שיש בזה הרבה יותר מכך, אולי אפילו דרך חדשה ליצור כמויות אדירות של אנרגיה. הניסוי שבו התחילו היה פשוט למדי זרם של כדוריות מתכת, טעונות מטען חשמלי בכמות זעירה, הוכנסו למסלול מתכת שעוצב בצורה גיאומטרית ריבועית מורכבת ומדוייקת. ובעזרת אלקטרומגנט הובלו בו במסלול קבוע וסימטרי. תוצאת הניסוי הייתה מהממת תוך חמש דקות מתחילת ההרצה עלה המטען החשמלי בכדוריות והוכפל.וכעבור עשר דקות הופסק הניסוי. בגלל תקלה באלקטרו-מגנט, והמטען בכדוריות חזר למצבו הרגיל. לשאלפר היו, רעיונות משלו בקשר לסיבה לתקלה. אבל הוא העדיף לשמור אותם לעצמו. דברים מוזרים קורים היום,כמו האיש במעיל הכחול.... שאלפר התנער מהרהוריו. הוא ראה, שבזמן ששקע במחשבות, האיש במעיל הספיק להסתובב ולשוב לאחור, באותו מסלול בו הגיע. דמותו הצטיירה כצללית שחורה על רקע פנסי התאורה, בקצהו הרחוק של הרחוב. התחושה המוכרת החלה להתגנב למוחו של שאלפר "מוכרח לישון..." שאלפר הבליע פיהוק. הוא הרגיש שרגליו נושאות אותו בדרך המוכרת והניח להן לנהוג כרצונן... -^^^- הצלצול המטריד, ניקב את אוזנו כמחטים. שאלפר מולדו שלף את השעון המעורר מתחת לכריתו. הוא כיבה אותו וראה שהשעה היא עשר. הוא קם ממיטתו התרחץ התנקה והתלבש במהירות, הכין לעצמו ארוחת בוקר קלילה, וטס למכונית הסוויסר שלו, בכדי להספיק להגיע בזמן לניסוי. היום עמד הצוות לחזור על הניסוי מאתמול, עם אלקטרומגנט חזק יותר.ושאלפר היה משוכנע, שהרעיונות שלו יוכחו כנכונים. הוא פתח את הרדיו, יותר מתוך הרגל. ושמע את הקריין מדווח בהתרגשות, על אנשים שטוענים שהיו עדי ראיה לנחיתת חללית. "זה קרה אתמול בלילה, בערוץ הנחל מאחורי הבית שלנו. "נשמעו קולותיהם הנרגשים של גבר ואשה. "החללית ירדה עם אורות וציפצופים וכשבאנו בבוקר..." שאלפר סגר את הרדיו בבוז. "כאילו שאין להם דברים יותר מעניינים לספר לעולם", אמר לעצמו. הוא ניסה לשחזר בראשו את אירועי הלילה, הוא זכר במעורפל שעקב אחרי מישהו... מישהו עם חולצה ירוקה... או שאולי עקבו אחריו... שאלפר לא היה בטוח, הכל היה כל כך מבולבל. כנראה זה היה חלום. הוא החליט לחשוב על ענייני עבודה,כשרוכב אופנוע בעל מעיל כחול, הופיע משום מקום וכמעט התנגש בו. "תיזהר! יכולת למות!" צעק, "תסתכל לאן אתה נוסע!". מעיל כחול... זה לא מזכיר לו משהו?... שאלפר אימץ את מוחו... לא כלום... משהו שקשור בחלום.... ואז הבין מה מפריע לו, רגליו כאבו כאילו הלך קילומטרים. נו טוב, תמיד אפשר לעצור בבית מרקחת בדרך חזרה. שמה כבר יתנו לו משהו ... -^^^- קרן ירח בהירה על דרך העפר הכבושה החזירה אותו מהרהוריו. הוא לא ממש הבין את הצורך הפתאומי שלו לצאת לרחוב, שהתעורר בשעה כזו של הלילה. הוא שלח מבט מהיר אך יסודי לאחור... העלמה בשמלה הירוקה עדיין הייתה שם. התחושה במוחו הייתה, שהכל בסדר וככה זה צריך להיות, אבל משהו אחר שאל אותו: "למה?". שאלפר המשיך לאורך דרך העפר..... מחשבותי נדדו שוב אל הפרוייקט. הרבה דברים השתנו מאז הניסוי הראשון. הם התחילו להסיק מסקנות. דוקטור בנל, מנהל הפרוייקט, כבר הבין קצת ממה שמסתתר מאחורי התגלית. שאלפר ידע, הוא ידע כל הזמן שההשערות שלו יתגלו כנכונות, אבל העדיף לשתוק. בניסוי השני הם הבינו, שכל המטען החשמלי העודף, מתנקז בסופו של דבר למקום אחד בלתי מוגדר ואקראי ולכן הוא נעלם מהכדוריות. ושככל שכמות המטען החשמלי בכדוריות עולה יש צורך באלקטרו-מגנט חזק יותר. והיום בניסוי העשירי לאחר שעברו לצורות מורכבות בעלות מבנה מעגלי, והזרימו לתוכן את הכדוריות. אירעה פריצת הדרך. גולת מתכת שנפלה למרכזו של מעגל הכדוריות לגמרי במקרה, החלה להתרומם אט אט באוויר, תוך השמעת קולות פיצפוץ והתזת ניצוצות חשמליים. הסתבר להם שבמקרה של צורה מעגלית הכח זורם למרכז המעגל ושם הוא נאגר... התגלית הזו תשנה את העולם... ביטול חוקי הכבידה... צלליתה של העלמה בשמלה הירוקה השחירה על רקע הירח הצהוב, בקצה הרחוק של דרך העפר. שאלפר השאיר לרגליו לדאוג להליכה, ושקע בנמנום אל תוך השינה... -^^^- צלצול הטלפון המתנגן, עקר אותו מן השינה הנעימה. שאלפר שהחליט למרות הכל, לקחת יום חופש מהעבודה, בשל כאבי הרגליים העזים והבלתי מוסברים שתקפו אותו תכנן לישון עד שעות אחר הצהריים המאוחרות, והודיע לד"ר בנל שכנראה לא יוכל לבוא למרות חשיבותו של הניסוי. שאלפר הרים את השפורפרת, "כאן שאלפר מולדו". "שייייאאאאלללפררררר" ענה לו קול שבשילוב מוזר היה גם שורקני וגם מהדהד. שאלפר נבהל לפתע כשהבין שהוא שומע את הקול כמו מחשבה בתוך ראשו ולא מתוך שפורפרת הטלפון. "אתה רוצה לדעת....". המשיך הקול. "אתה רוצה לדעת למה..." "מה? על מה אתה מדבר?". "על הפרוייקט?". ואז הרגיש כאילו חלק נעלם ממוחו, החליק חזרה למקומו הטיבעי, והוא נזכר. "אתה מתכוון ללילות?", "אתה יכול להגיד לי למה....." , "כןןןןןן", "היום בלילה אתה תגלה". "לגלות לכם יהיה ניסוי מעניין", אמר הקול "לנו???", חשב שאלפר, "חשבת שאתה היחיד?", ענה לו הקול... "זאת יכולה להיות השפעה אפשרית של התהליך". "מה אתה בעצם?", שאל שאלפר "ואיך אתה מדבר בתוך הראש שלי? ויודע מה אני חושב?", "יכול להיות שאני מתחיל להשתגע???". "הו לא אתה שפוי אתה רק נשלט טלפטית בצורה חלקית", "מצחיק כמה שאתם נחותים לעומתנו...", "אין לכם שום כוחות נפשיים ברמה משמעותית", "היום בלילה אתה תדע הכל." "ואז אולי גם תבין"... -^^^- קרן ירח בהירה על שביל העפר המפותל החזירה אותו מהרהוריו. הוא הבין כעת את הצורך הפתאומי שלו לצאת החוצה, שהתעורר בשעה כזו של הלילה. הוא הבין גם שאלה לא היו הרהורים, אלא שינה עמוקה למדי שנכפתה עליו מבחוץ. הנתונים שנוספו לו, לאחר שיחת הטלפון המוזרה שמקורם בחלק "החסר" של מוחו השלימו בשבילו את הפאזל. שאלפר לא רק ידע... הוא גם סוף סוף הבין. שביל העפר ירד בתלילות לתוך ערוץ הנחל, ומצוקי הסלע הטילו צללים מאיימים לאור הירח. שאלפר קיווה שהוא צודק, הרבה היה תלוי בזה... "כדוריות מתכת..." חשב.הדבר שנגלה לו בתחתית הערוץ היכה אותו בתדהמה . ,צלחת מעופפת עגולה, נראה היה לו שקוטר הצלחת הוא כאורך ערוץ הנחל כולו. גוף הצלחת בנוי היה לוחות קמורים, עשויים מתכת כהה עמומה, שחוברו זה לזה בשיא גובהם, בעזרת משטח מעוגל כך שכמעט ולא ניתן היה אפשר להבחין איפה מסתיים לוח אחד ומתחיל אחר. "הצורה המעגלית היא מה שחשוב לא המטען החשמלי...". שאלפר הבין שהקול חזר לדבר במוחו, "אני חושב שאתם הגזע המשעשע ביותר שחקרנו, אך כמובן שלא נוכל להרשות לכם לבטל את חוקי הכבידה." שאלפר הגיע לקרקעית הערוץ וראה אותם. "המחשבות הנסתרות שלך על ניסיון התנגדות משעשעות אותי מאד, גם העובדה שבאופן כלשהו אתה מסתיר את תוכנן ".המשיך הקול. "כן כולם כאן" כל אותם אנשים שהיו מעורבים או בעלי מושג כלשהו על "פרוייקט הצורות הגיאומטריות" עמדו שם בקבוצה. באותו מצב של חצי שינה ששאלפר הכיר כה טוב. "אתה מבין עכשיו נכון?" שאל אותו הקול, "עבורנו אתם כדוריות מתכת...", "לא החומר משנה רק התבנית" . "ו.. "מעגלי היבול" ? שאל שאלפר". "ספינות של גזעים אחרים שנתקעו כאן, יצרו אותם והוליכו בהם בני אדם בכדי לצאת משדה כוח המשיכה של כוכב הלכת". "אבל הפעם זה שונה נכון?" שאל שאלפר "כן זו הפעם הראשונה שספינת אם שלנו בגודל כזה נתקעת על כוכב הלכת הזה, הפעם מעורבים אלפי בני אנוש בהמראה. אבל זאת הפעם האחרונה... בהחלט הפעם האחרונה ". "הפעם האחרונה ?" שאל שאלפר ."כן... ברגע שהספינה תצא מתחום כח המשיכה של הכוכב הזה, נשגר קרן שתסדוק את ליבת הכוכב מבפנים", "הבן הייתם נושא מעניין למחקר אבל...". שאלפר הגיע למסקנה המזעזעת שהקול מנסה לזכות בסליחתו או לפחות בהבנתו, על פשע שטרם בוצע. "אתם קרובים מידי... ישנה סכנה שבזמן בו לא נהיה כאן, תצליחו לגלות שנית איך לבטל את כח הכבידה, גם אם נגרום לכם לשכוח את התגלית הנוכחית... למעשה זו הפעם העשרים וארבע שאתם מגלים את זה, ולא הראשונה כמו שאתה חושב..." שליטה טלפתית על יחיד זה הגיוני" אמר שאלפר, "אבל כיצד אתם גורמים לאלפי אנשים, לצעוד במסלול מדוייק לילה אחרי לילה?" הקול היסס לרגע.... "אתה לא עומד להמשיך להתקיים, ולכן בשם המדע, אני אספק את סקרנותך", "הבט למעלה", "אתה הרי יודע כיצד מכנים אדם ההולך בשנתו". "חולה ירח..." הבין שאלפר. "הירח שלכם משמש לפיזור יכולתנו השיכלית למרחקים גדולים, ולטיפול במספר רב של אנשים. אם אתם הכדוריות, הוא האלקטרו-מגנט". "אז בכל פעם בה התעוררתי באמצע המסלול והסתכלתי לאחור זה היה מכוון?", שאל שאלפר. "רצינו שלפחות אדם אחד יבין הכל עד הסוף. כך נדע שאתם באמת מסוגלים, אתה תמיד היית זה שידע והבין, גם אם לא במודע, מה באמת קורה". "אז יש לי אחריות" חשב שאלפר, "במידה זו או אחרת, אתם מפחדים מאיתנו בגללי". "במידה זו או אחרת..." ענה לו הקול. "היה שלום". "פשוט איננו יכולים להרשות לכם לצאת לחלל רק גזע שליט אחד יכול להיות בגלקסיה". "אז תלמדו אותנו... תשפרו... תעזרו לנו... למה להרוס כל כך הרבה חיים", "אייהיי" שאלפר הבין, שהצווחה המוזרה היא סוג של צחוק מריר, או מה שמקביל אצל היצורים האלה לצחוק כזה, "בשבילם אתם רק כדוריות מתכת קטנות..." ענה לו הקול... -^^^- שאלפר מולדו עמד על קרקעית הערוץ, במצב של חצי שינה. הוא היה מודע לעצמו מספיק, כדי לראות את ספינת האם מתחילה להתרומם, ולהבחין בקושי בצלליות מרוחקות מהלכות במסלול קבוע, ולא מודעות לכך שהן הכוח שדוחף אותה למעלה. הצורה הגיאומטרית שהתוו הצלליות היתה, מעגל מושלם שהתעקל והסתלסל סביב עצמו, באופן כמעט מהפנט. "הטיפוס השורד....", אמר לעצמו. שאלפר הרגיש לפתע, שהשינה מתחילה לעזוב אותו. הוא הרים את מבטו וראה ענן שחור שהחל לכסות את פני הירח. שאלפר הבין את המשמעות. רגליו שכעת היו בבעלותו המוחלטת, נשמעו לו והוא החל לרוץ. הוא הבין משהו נוסף, משהו שגם הישויות הטלפטיות לא הבינו. הוא קיווה שזה נכון... בזה היה תלוי הכל... שאלפר ראה את חברי הפרוייקט מתחילים להתנער. "פצצה ,פצצה", הוא צעק "רוצו אחרי". שאלפר הוביל אותם שוב ושוב במסלול גיאומטרי מורכב לא עגול אלא ריבועי, סביב המקום מעליו ריחף מרכז החללית, המקום בו קיווה, ממוקם המנוע. כשהרגיש זאת ידע כי צדק, המטען החשמלי שלו ושל אנשי הפרוייקט עלה בעוד זה של מנוע החללית יורד בהדרגה... הוא החל לרוץ במעלה השביל המפותל. עמוד הברק הבהיר שזינק לפתע מתוך הריבוע אל מנוע החללית, האיר את השמיים באור כחלחל. המטען החשמלי העצום שנוצר במתווה העגול ועבר לצורה הריבועית המאולתרת שיצר שאלפר, התפרק במיקום אקראי במרכז המתווה הריבועי תוך שהוא מרסק את החללית לרסיסים... "מה בדיוק קרה כאן מר מולדו?" שאל הדוקטור בנל. "הרגע הצלנו את העולם" אמר לו שאלפר בחיוך מרוצה. "זה סיפור ארוך"... -^^^- שאלפר מולדו חזר למקום אחרי שכולם עזבו, צוותי ההצלה וכיבוי האש, וכוחות המשטרה. הוא הרגיש שונה, אחר כאילו נוסף לו סוג חדש של חיים. תחושה בלתי מובנת משכה אותו אל הערוץ... רסיסי החללית היו פזורים סביב, ברדיוס של כמה עשרות קילומטרים. שאלפר ידע, הוא ידע כל הזמן "גם הגודל לא משנה רק התבנית". חשב... "נכון" אמר לו הקול "ונעבור לשיעור השני שלך..." סוף