ישבתי באחד הלילות עם רפי, המתנצח הקבוע שלי בענייני דת. היינו זחוחי דעת ונפשנו הייתה קלה עלינו, כיוון שבאותו ערב התבשרנו על זכייתנו ב'סוטו' - טופס ההגרלה שבו עלינו לנחש היכן בארץ יושב לו המתעלל הבא בתור, ומה סיבת ההתעללות. ניחשנו נכונה (טול-כרם, "פגיעה בכבוד המשפחה") וזכינו בכל הקופה. ברם, מכיוון שהפרס הגיע בתוך קופת חיסכון בצלם חזיר, נאלצתי להעניק את מלא התמלוגים לידידי המתמוגג, רפי, שביקש להעביר אותו למקורבו מוסטפה, שיעביר אותו לאיש בריתו הכומר.
בכל מקרה, היינו בשוונג של הלצות וירידות הדדיות, באווירה של חברות. רפי באותו זמן היה כנראה במוזה - הוא שחרר מפיו את ההברקה הבאה:
"אתם הדתיים, כל הזמן שחורים, אפלים. אתם כל כך חשוכים, עד שהמצאתם לעצמכם את "חג האור - חנוכה", כדי שיהיה לכם קצת אור בחושך שלכם..."
כמובן שתחכום מחשבתי מבריק זה בידח כל כך את דעתי עד שלרגע חשבתי לדרוש מרפי בכל זאת את חלקי בחזיר-החיסכון. במחשבה שניה, סברתי שעדיף לענות לטפשון באותו מטבע לשון. לפיכך פצחתי:
"חשוכים, אה רפי? כל כך קודרים, עד שאני חייב לספר לך את הסיפור היאומן הבא:
לפני שנים מספר, ישבתי בסלון ביתי, באחד מלילות חנוכה, הלא הוא אותו "חג האור" שלך, ועסקתי בעיון בספר הגות של מלומד עתיק מארצות אשכנז.
תוך כדי הקריאה, הבחינו אוזני ברעש קל שבא מכיוון הדלת, מחדר המדרגות של הבניין. מכיוון ששם, מאחורי הדלת הנחתי את חנוכייתי (כדי שיהיה לי קצת אור, רפי), וזאת חנוכייה יקרה מאד, ירושה עתיקה ונדירה מחנות 'הצורפים' שעל-יד ביתי, חששתי שמאן-דהוא מתכנן "להוריש" לעצמו את החנוכייה שלי.
לכן, עזבתי את הספר האשכנזי, וקמתי אל הדלת לראות הפרחה הגפן, או שמא מצאוה ה"שומרים" הסובבים בעיר.
בפותחי את הדלת, מצאתי להפתעתי את נאור, השכן החופשי שלי, ששוכן דלת מולי, יושב במדרגות אל מול החנוכייה, ועיניו מונחות נגד שלהבתה, בורקות כמו כוכבי הלילה.
שכני נאור, זה המקום לבאר, הוא מהנדס מחשבים בן 37, גרוש פלוס שני כלבים. אין לו ולחושך שום קשר, למעט הכיפה הרקומה והמחודדת שהוא שומר מאז הבר-מצווה שלו. לכן, די התפלאתי לראות אותו יושב מול תשמיש הפולחן הלז, תוקע בו את עיניו, משחית את זמנו לבטלה. הרי יש לו פרוייקט היי-טק גדול להשלים לחברה לועזית מפורסמת. אז מה פשרו של פסק הזמן?
על כן שאלתיו: "נאור, מה פשר? הכלבה עומדת ללדת עוד כמה גורים, או שמא יש הפסקת חשמל שמונעת ממך להגשים את עצמך ולהגיע לידי מיצוי עצמי?"
נאור היה כל כך שקוע בריצוד הנרות, שכנראה לא שמע את שאלתי. חזרתי שוב על שאלתי "נאור, מה לך ולעניין הדתי הזה - החנוכייה?"
נאור מתעורר לפתע, למשמע המילה "חנוכייה".
- "מה? מה.. אמרת משהו?"
- "שאלתי מה הקשר בין החנוכייה לבין אדם חופשי שכמוך"
- "אל תשאל.."
כמובן שכשמישהו אומר לחברו "אל תשאל", הדבר האחרון שהוא באמת מתכוון לומר זה "אל תשאל". למעשה, הוא מתכוון ל"תוכל לשבת רגע? זה סיפור ארוך". לכן, ישבתי רגע, (זה סיפור ארוך).
והוא סיפר:
כל המעוניין בכך, מוזמן לקחת לידיו את מלאכת כתיבת סיפורו של נאור, המהנדס החופשי, אודות החנוכיה מולה הוא עדיין יושב ומחכה לו.
כל המעוניין בכך, מוזמן לקחת לידיו את מלאכת כתיבת סיפורו של נאור, המהנדס החופשי, אודות החנוכיה מולה הוא עדיין יושב ומחכה לו.
תגובות