מילתה האחרונה
ייצגה את כאבה.
וכשהלכה לחפש מזור
נתקלה בארשת פנים עלומה.
"מי אתה כובש אכזר"?
ולא עונה.
"לאן תלך עכשיו"?
ולא מיצמץ
כי לא ראתה, הילדה
מי הוא זה
מאחורי המסיכה.
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
תגובות