כשאתה קורא ספר ואתה שוכח שזו ספרות; כשהזמן עובר כאילו בלתי מוחש ואתה מרגיש את עצמך אנושי ומלא יותר; כשעיניך מתמלאות דמעות ואתה חושב שהעולם הוא בכל זאת מקום ראוי לחיות בו, אתה חש תודה לסופר. ובאמת, זה מה שהייתי רוצה לומר לשרון קריץ' על שני הירחים שלה.