הגמל-ספינת המדבר אליעזר עבד אברהם לקח עימו עשרה גמלים משל אברהם במסעו לחרן לחפש אשה ליצחק. חרן היא עיר בצפון-מערב תורכיה, סמוך לאור כשדים ארץ הולדתו של אברהם. אליעזר יצא לדרכו עם עשרת גמליו מבאר שבע לחרן, דרך של כמה מאות קילומטרים. רש"י מציין (פרק כד פסוק י' ד"ה מגמלי אדוניו) שהגמלים היו זמומים (חסומים) על מנת שלא ירעו בשדות אחרים ככל יצור צמחוני אחר. לא היתה בעיה בחסימת פיותיהם של הגמלים, לאורך כל הדרך לחרן, כיון שתכונות הגמל מתאימות לחיים באזורים מדבריים, והוא מסוגל להחזיק מעמד זמן רב ללא שתייה וכדלקמן. הגמל מסוגל לחיות עד 17 יום בתנאי חום ויובש מבלי לשתות שכן כל שטח גופו מסוגל לאגור כמות עצומה של מים. הגמל מסוגל לתפקד באורח תקין גם לאחר שאיבד בזמן קצר כמות נוזלים השווה לשליש ממשקל גופו. לעומת זאת, אדם המאבד נוזלים בכמות השווה ל-15% ממשקלו עלול למות. נוסף על כך, האדם זקוק לכמה ימים כדי להשלים בהדרגה את מאגרי המים בגופו, ואילו הגמלים משלימים בשתייה, בתוך דקות אחדות, את כל שאיבדו בהתייבשות ממושכת: לאחר מסע ארוך יכול הגמל לשתות כ-100 ליטר מים ב-10 דקות! אם כן יוצא שרבקה השקתה את הגמלים לאחר המסע לחרן הארוך בכ-1000 ליטר מים, שהרי רבקה אמרה: "גם לגמליך אשאב עד אם כִּלּוּ לשתות " (כד, יט). אמנם, ע"פ המדרש, אליעזר עבר את כל הדרך ביום אחד מכיוון ש-ה' עשה לו נס של "קפיצת הדרך", ולכן המסע לא היה ארוך כלל, כך שהגמלים לא נזקקו לשתייה מרובה; אך גם להשקות עשרה גמלים כמות רגילה של מים, זו משימה לא קלה, דבר המעיד על מידת החסד שבו ניחנה רבקה. מספר תכונות נוספות מקנות לגמל, את היכולת להתמודד בצורה מוצלחת עם בעיות הקיום במדבר, ובפרט עם סכנת ההתייבשות: א. על גבם דבשת או שתיים (תלוי בסוג בגמל: האפריקני הינו חד-דבשתי ואילו האסייתי הינו דו-דבשתי) שבהן אגור שומן ובתקופות מחסור מזון ניזון הגמל משומן זה. שומן יוצר שכבה מבודדת המקשה על פליטת חום, ולכן ריכוז השומן בדבשת מקל על פליטת החום משאר אזורי הגוף אל הסביבה. ב. רגלי הגמל ארוכות ואת אצבעותיו מחבר עור קשה מאוד היוצר משטח-דריכה רחב ועמיד בפני החום הצורב של החול במדבר. ג. לשונו עוטה חומר קרני ולכן היא עמידה בפני צמחי המדבר הקוצניים המהווים את מזונו של הגמל. ד. לגמל גבות עבות וריסים ארוכים המגינים על עיניו מגרגרי החול. מעברי האוזנים חסומים ברשת של שערות והנחיריים נאטמים בשעת הצורך. ה. הגמלים כורעים ורובצים בקבוצות צפופות, כדי לחשוף לשמש חלק קטן ככל האפשר מגופם, וכדי לשמור על קרירות יחסית מתחתיו. ו. יתרון נוסף של הגמל טמון במנגנון ויסות החום שלו: אף שהגמל נמנה עם בעלי החיים בעלי חום גוף קבוע, הוא מסוגל להתנהג בתנאי התייבשות, כבעל חיים שחום גופו משתנה עם השינויים בחום הסביבה. כלומר הגמל, בניגוד לאדם, אינו ניזוק מעלייה מסוימת בחום גופו, ולכן מנגנון ההזעה שלו מתחיל לפעול רק משעולה חום גופו בקיצוניות, וגם אז לזמן קצר, כדי שלא יתנדפו מים רבים. כמו כן, במצב התייבשות חלה אצל הגמל האטה בקצב חילוף החומרים, וכך נמנע איבוד נוזלים רב, הכרוך בתהליכי הנשימה ופירוק המזון. ז. לגמל מערכת דם מיוחדת: אחד מתפקידיה של מערכת הדם אצל היונקים הוא להעביר חום עודף מתוך הגוף אל שטח הפנים שלו כדי שיתנדף, ובניגוד לאדם, אשר ההתייבשות מלווה אצלו בצמיגות יתירה של הדם, אצל הגמל מתאפשרת העברת החום העודף גם במצב זה. מאפיין נוסף של מערכת הדם של הגמל הוא עמידותם של תאי הדם האדומים. אלה של האדם משנים את צורתם כאשר ריכוז המלח בסביבתם גבוה מריכוז המלחים הרגיל בנוזלי הגוף (מצב שנוצר בזמן התייבשות), או עוברים תהליך של תמס (הרס תאי דם אדומים) בריכוז נמוך ממנו. אצל הגמל, לעומת זאת, הם שומרים על צורתם העגולה ועל יציבותם גם בתמיסות מלח שריכוזיהן גבוהים במיוחד, וגם בכאלה שריכוזיהן נמוכים במיוחד. מאפיין זה מסביר מדוע הגמל יכול לשתות הרבה בזמן קצר בלי שייגרם נזק לתאי הדם שלו: דמו עובר אמנם דילול, אך אינו נגרר לתהליך תמס. יתר על כן, אורך החיים של תאי הדם האדומים, המתקצר אצל האדם בחום, מתארך אצל הגמל דווקא בתנאים אלה.