אהבה אסורה... "... אנחנו עוד נחזור אלייך" אמרה וניתקה. התלבשתי מהר, הברשתי את השער ויצאתי בריצה לכיוון המרכז המסחרי שם קבעתי להפגש עם סיגל. "סוף סוף נזכרת להגיע, איפה היית עד עכשיו?" "בצעתי שיחת טלפון חשובה" אמרתי, במן מסתוריות. "אפשר לדעת עם מי דיברת?" התמהמהתי מעט כדי לעורר את סקרנותה ואז אמרתי: "שיחת טלפון בקשר למודעה." "נו, תספרי כבר, מה היה, איך היה?." "לאט לאט, אז ככה, דברתי עם אמא של אדם..." "רגע, פספסתי משהו, מי זה אדם?" "כך, קוראים לו, הוא נפצע בתאונת דרכים לפני שנתיים". "ואיך היא נשמעה לך? היא מדברת טוב עברית?" "כן, התרשמתי שהעברית שלה לא רעה". "קיבלת את העבודה?" "עדיין לא, אבל יש לי הרגשה טובה." "אז מתי את נוסעת לדלת אל כרמל?" "חכי, מה את ממהרת כל כך, היא צריכה לדבר איתו קודם ואז נראה." התקדמנו לעבר החנויות וחשבתי לעצמי כמה שהייתי רוצה כבר להתחיל לעבוד ולהרוויח כסף, לחדש את מלאי הבגדים, לקנות מכונית, איזו שמלה יפה... נעצרתי מול חנות בגדים אסקלוסבית שהציגה לראווה שמלה מדהימה, קצרה מעט בצבע שחור, מלפנים היה לה מחשוף עמוק, הצצתי פנימה כדי לראות אותה מאחור, גם בגב היה לה מחשוף מעט עמוק, אפשר לומר שנדלקתי עליה ולא יכולתי להסיר את עיניי ממנה... פתאום, קטעה סיגל את מחשבותיי ושאלה: "מה קורה לך, על מה את חושבת?". "תראי את השמלה המדליקה הזאת, היא בדיוק תתאים לי ל...". "נו, למה?" "לא חשוב אני מתה מרעב בואי נלך לאכול משהו." "מעניין, את תמיד רעבה, ותראי איך את נראית, כאילו שלא אכלת שבוע שלם." חייכתי ונתתי לה, יד וכך הלכנו לכיוון המסעדות שהציעו מגוון רחב של ארוחות ולי דווקא התחשק לאכול פיצה. "בואי נלך לאכול פיצה במסעדה החדשה, מעניין אם יש להם תעודה כשרות במקום?" "ממתי את מדברת על כשרות?, ומה תעשי בדלית אל כרמל, תבקשי מהם אוכל כשר?" כנראה שסיגל החליטה לרדת עליי בעניין העבודה. "אויי תפסיקי בחייך, מי אמר שדווקא אני אבחר לעבוד אצלהם, וחוץ מזה נראה לי שהם יעדיפו גבר." "למה את חושבת ככה, בגלל שהם ערבים?" "אולי תפסיקי עם זה, שמת לב שכל הזמן את מציינת את היותם ערבים, ואני בכלל חושבת שהם דרוזים.!" סיגל פרצה בצחוק לעגני ואמרה: "ואיפה הוא בדיוק ההבדל?". מצאתי את עצמי שקועה בהירהורים והרגשת פחד הציפה אותי, מיד הרחקתי את כל המחשבות מראשי והחלטתי שאף אחד לא יצליח להשפיע עלי, גם לא סיגל שהיא האדם הקרוב לי ביותר, אני את העבודה הזאת אשיג גם אם אצטרך... באחת, קטעה סיגל את מחשבותיי ואמרה: "היי, שמתי לב שאת מרחפת יותר מידי, היום." "עזבי," אמרתי בואי לאכול. המשך יבוא...