טרם החלטתי מה לעשות איתו, אני לא יודעת, פשוט לא יודעת, מן מצב מסובך שכזה, ככה זה באהבה לא ? אף פעם לא יודעים לאן ללכת, למה לעזאזל הכל צריך להיות כל כך מסובך, למה לא יכול לזרום כמו שרוצים. והרגש הזה אליך, אליך. אתה אותו אחד שכל כך אהבתי והתנתקתי ממך כי כל כך פגעת בי, יום אחד בהיר של חודש אלול, ידיעה קטנה שגרמה ללב שלי לפרפר ולידום ולנתק לך את הטלפון. ולבכות, ולומר שוב למה זה מגיע לי, איזה כאב. עכשיו כשאני מנסה להתאושש, לקום, לנער את עצמי מעפר, אני לא בטוחה בשיט, אני לא יודעת כבר מה אני רוצה, למה להתאהב ? בשביל מה ? ששוב יזרקו אותי ? ששוב יכאב לי הלב. אני לא יודעת, מחר אני נפגשת איתו, פגישה שלישית שלנו, ואתה בכלל לא יודע, ואני כל כך רוצה לדבר איתך, אני מתגעגעת אליך כל כך, אני כל כך זקוקה לחיבוק שלך, לשיחות הטלפון שלנו. הכל נשאר כל כך דומם, כמו הלב שלי שהפעימות שלו הפכו חלשות, שקטות מאז, כאילו מתאבל עליך, כל הזמן הזה, חושבת עליך, ועדיין הרגש המחורבן הזה שאני מרגישה כלפיך. למה היית צריך להתאהב בה, למה ? למה לא יכולת להתאהב בי ? אחרי הכל ? אחרי החברות שבנינו, איך אפשר, למה, תגיד לי למה זה קורה ? איך זה שביום אחד הכל נגמר ? שיחות הטלפון, הSms, המסנג'ר הכל הכל נעלם לעולם אחר, לזמן אחר כל כך. האם בכלל הינו שם פעם רק שנינו ? בלילה ההוא שהכוכבים ניצנצו לנו מעל הים. האם בכלל אתה זוכר אותי ? האם יש בך עוד טיפת רגש ? משהו ? אני מתגעגעת אליך...