ובסוף
ובסוף ישארו רק הרמזורים.
פעורי האור.
והעצים ערופי הידיים.
הרוחות הרעות יסיירו
על קביים יצחק היקר, הלילה
יהיה לך קר.
כשנרות נשמה – ונשמות כוכבים.
ירעדו בכיכר, ומתחת.
אפשר כבר לתלות
את סנדלי האהבה.
על אנקולי השמים.
ולשלוח את יונות השלום – בדואר גשום.
ליצנים נראו בארץ, ועת החזיר הגיע.
ובסוף יסערו רק השערים
נועלי הכלום.
והחרדונים שואלי הלמה?
יהיה לך קר.
כששירת ילדים – ובכי מלאכים
ירעדו בכיכר, ומתחת.
הוא מת – שנשרה האות.
הראשונה של האמת.
מאת אברהם שיין
