בודד בליל/אברהם שיין
הלכתי בצדי העקבות
שאת ואני הותרנו
בלילות מתוקים מכאב.
הליל שאל חיקו גלשתי
אינו מסביר פניו כאתמול
כאילו החושך והקור
כרתו ברית עם הבדידות
ויפלו יחדיו כחיץ.
זעקנו אני והתן
אל הליל
שנינו מרעב
וההד חזק
אך לא משביע.
ונותרתי הולך
דבק לצלי
לאורך העקבות
שנותרו בי.
תגובות