דמעות מציפות אותי הגרון חנוק הלב כואב זה מסע שלא נגמר או שהוא כלל לא התחיל למה אין לי מנוחה למה קשה כל כך אש האהבה בוערת בי רק שאין בשביל מה שתבער עוד חבר ועוד אחד מגיע אל קו הסיום ורק אני עדין במסע הזה צועד לבדי האוכל אזל, הכוח נגמר מה שונה יום מיום מה חטאתי מה רע עשיתי לגלות כה קשה הושלכתי ואין לי סימן או כוכב שיאיר את הדרך המפותלת המפוצלת ואין קול ואין עונה רק אני לבדי למה? למה? למה? "ישועת ה' כהרף עין.." (*נכתב בעת מצב רוח ירוד*)