לעת ערב - עת דימדומים
חצר השוק ריקה
אין קול ואין עונה
יושב ותוהה מה היום מה מחר
מביט בחלון החופש נראה קרוב מתמיד
לוקח את עצמי כמעט בקושי
לא מבין מה חסר מה נמעט
מרגיש שיום לא כאתמול
כבר שלושה ימים ללא הסבר
יושב וחושב לא מבין מה
ואז העניים נפגשו
היא עמדה שם
צופה ממולי ביופי ובענווה
הרגשתי איך הרוח חוזרת לנשוב בי
כמו מלאכים מסביבה ששולחים אלי ברכה
היא עמדה וחייכה במבוכה אופיינית לה
שלושים יום - אני נזכר
כמו נצח שחלף ללא הפוגה
ראשי רענן ליבי מתרומם
מה שהיה חסר לי עומד מולי
יותר קרוב מתמיד
מבקש לראות את פני
פני מלך פני מלכה
"ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב"
