משה החלבן, בוקר בוקר קם לעבודה. שכח מזמן טעמה של שינה. מחלק חלב הוא לכל השכונה, מכיר כל דייר, עובד או עובר אורח. במסירות את חלבו מחלק כל עוד יש בו הכוח. הוא אינו צעיר, שערו כבר הבהיר. כולם מתפעלים כיצד אוזר הכוח, בגילו המופלג זה בכלל לא נוח. הן בכל השכונות זה אינו מקובל ומחלקי החלב כבר פרשו, בגלל.. אך הוא בשלו ממשיך, לא נח ממשיך במרץ וקורא בקולו הרך: "חלב, חלב- מי פה רוצה? מי שרוצה שיצא!" כל האנשים עליו מרחמים, אומלל כזה! הם אומרים. קונים מעט למנוע בושה, להכין איזו עוגה בחושה... עד שיום אחד אליו ניגש אדם ואמר לחלבן :"קולך כבר כמעט נדם. הפסק לעבוד, תוכל לנוח! אל תדאג עוד תנשוב הרוח." החלבן קיבל את עצתו: "טוב שיש חכמים שכמותו!" בבית שכב ורק נח עד שאת נשמתו נפח. לא בוכים על חלב ש נ ש פ ך...