נֶאֱסְפוּ שִׁירַיי אֶל נִשְׁמָתִי,
אוֹסְפִים אֶת כֹּל נִימֵי יַלְדּוּתִי.
אוֹתָהּ תֵּיבַת נְגִינָה אֵינָהּ מַפְסִיקָה-
לְנַגֵּן אֶת פָּסְקוֹל חַיַּי.
מִילִים נְטוּעוֹת בְּלִיבִּי.
לִפְעָמִים שִׁירַיי מְהַתְּלִים בִּי.
אוֹתָם לְחַנִים, אוֹתָן נְעִימוֹת,
אֲשֶׁר הִתְנַגְּנוּ בְּבֵיתִי.
וְעַפְתִי מֵעֵבֶר לַזְּמַן,
לָקַחַת אִיתִי אֶת מְחוֹז שִׁירַיי,
אֲשֶׁר הִתְנַגְּנוּ עַל הָפַּטִּיפוֹןהַיָּשָׁן,
וְגָמְלוּ לִי בְּמִילִים וְתָּוִים
וּבְיָמִים אֲחֵרִים.
זוּ אוֹתָהּ מְתִיקוּת זְרוּעָה
כְּעַל פְּנֵיהֶם שֶׁל רַכֵּי יַלְדוּת.
כְּמָחוֹל שִׁירִים נִפְלָא וּמְתַקְתַק
אֲשֶׁר יְעַטְרוּ זְמַנִּים נוֹסָפִים.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
