פִּרְחֵי יַלְדּוּתִי,

אֶתֶּן לָהֶם לַחֲזוֹר וּלְהִתְרַחֵשׁ.

שָׁם עַל גְּדַת דֶּרֶךְ,

נוֹצֶצֶת שְׂדֵרָת הַנְּעוּרִים.

נוֹצַרְתִּי מִדִּמְעָת אֲבִי

וּמִתְּמַרֵיהָ שֶׁל אִמִי.

וְהִיא טָמְנָה בְּחֵיקָהּ,

עוֹמֶק וּמַעֲמַקִּים.

עִקְּבוֹת יַלְדּוּתִי

נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי עַד בְּכִי.

כְּמוֹ אֱלֹהִים פְּרָטִי.

רוּחַ מְיַלֶּלֶת בְּיַם הַזִּכָּרוֹן

לֹא מִשְׂתָּרֵכֶת בְּעֶצֶב.

גַּנֵּי יַלְדּוּתִי,

שָׁרָשִׁים חוֹבְקֵי נוֹפִים.

שָׁם חָקוּק שֹׁרֶשׁ חַיָּי

בְּאוֹתִיּוֹת בַּרְזֶל.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי