אָדָם, צוֹק לְעַצְמְךָ לֵב חָדָשׁ וּבָרִיא,

הַסֵּר מִמֶּנּוּ צֵל שֶׁל דְּאָגָה.

זַקֵּק אוֹתוֹ, בְּחַן אוֹתוֹ, עַדְכֵּן בּוֹ אָהֲבָה.

טַהֵר בּוֹ אֶבֶן וּמַתֶּכֶת, עֲשֶׂהוּ זָהָב.

אַתָּה תֵּדַע אֵיךְ לְנַוֶּט בְּלִבְּךָ,

לָשִׂים בּוֹ סְלִיחָה, לִתְבּוֹעַ מִמֶּנּוּ מְחִילָה.

כְּשֶׁתִּכָּנַע לַיֵּצֶר וְתָבוֹא בֵּטּוֹב,

גַּם הוּא יִתְמוֹך בְּשַלְוָתְךָ.

וּמֵאָדָם בַּקֵשׁ סְלִיחָה,

לְמַעַן יִשְׁכַּח כְּאֵב וּבְכִי.

אַל תַּחְשּׁוֹב שֶׁבְּטִינָה תִּפְרַע,

וּבְזֹאת יְשֻׁלַּם חוֹבְךָ.

חֲשׁוֹב כֵּיצַד תִּמְצָא כַּפָּרָה,

עַל עוֹשֶׁק רֶשַׁע וּשְׁאָר עָבֵרָה.

וְהַמַּלְאָכִים, יְרַפְּאוּךָ מִכָּל כְּאֵב,

הֵם יוֹצִיאוּךָ מִכָּל צֵל שֶׁל סָפֵק.

עַל טֹהַר לִבְּךָ וְנִשְׁמָתְךָ, גַּאֲוָתְךָ,

יִשְׁמְרוּךָ מֵרֹעַ  גְּזִירָה וּקְלָלָה.

אַל תָּבִין בְּלִבְּךָ אֶבֶן כְּבֵדָה,

רַכֵּך בּוֹ זִיו וְנֹעַם, וּזְרִיחָה בְּרוּכָה.

אֶת בְּעֵרַתּ כַּעֲסְךָ מְהַל בֶּאֱמוּנָה,

גַּם שְׁקִיעָתְךָ תִּתְחַלֵּף בְּצִבְעִי תְּפִלָּה.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי