אָבְדוּ לִי מִלוֹתַי,
בָּהֵן אָחַזְתִי כְּשָׁלָל.
נָשְאוּ עִמַן מִלְחָמוֹתַי,
ובראשִׁי הִכְבִּיד חָלָל.
אוּלַי פָגְשוּ הֵן בְּזָרִים-
אֲשֶׁר שָׁחְקוּ עַל תֹּם לִבָּן,
וְהֵן צְנוּעוֹת הֵן וּפְשוּטוֹת,
אַך אֵשׁ טוֹמְנוֹת הֵן בְּחוּבַּן.
וּמַה בִּקָשְתִי לִי אֲנִי?
לֹא מְלִיצָהּ וְלֹא פִּתְגָּם,
רַק לָחַשׁ רַך כְּעֵין עוֹלָל,
אַך כְּבָר חָרַט בִּי לַעְגָּם!
