לֹא הָלָכְתִּי, אֵינֶנִּי הוֹלֵךְ
לֹא חוֹמֵק בַּחֹשֶׁךְ.
בִּדְרָכַי שִׁכּוֹרֵי הַיָּרֵחַ,
לֹא מָצָאתִי, אֵין תּוֹמֵךְ.
מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמִי
מִפִּיהֶם שֶׁל נַש וָשָׁב.
מְעוֹלָם לֹא רָאִיתִי פָּנִים
אֲשֶׁר הִסְבִּירוּ לִי מַשָּׁב.
לֹא מְלַטֶּפֶת אוֹתִי הָרוּחַ,
לא מַסְעִירָה אֶת דָּמִי.
רַק חֶטְאִי עוֹדוֹ מַרְעִיד
וְהוּא לֹא נִבְרָא מְעוֹלָם.
בְּלֵילוֹת הֲלוּמִים מְחוֹם
רַק הַזִּיתִי וְעוֹד חָלָמְתִּי.
עַד נִשְׁקוּ שֹׂפָתַיי הַיְבֵשׁוֹת
פֵיוֹת הַלַּיְלָה הַטּוֹבוֹת.
וּבַחֲלוֹמִי יֵשׁ גַּן עֶדֶן
אַךְ הַשַׁעַר אֵינוֹ נִפְתָּח
הַאִם זְמַנִּי עָצַר מִלֶּכֶת
אוֹ שֶׁמָּא נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
