תַּפּוּחִים לְבָבִיִּים מְלַבְלְבִים,

עַל עֵצִים יְרוּקִים אָבִיבִיִּים.

גַּם הַשִּׁבּולִים מִזְדָּקְפוֹת-

לִפְעָמִים מְעַט מִתְכּוֹפְפוֹת.

דִּמְעָה אַחַת קְסוּמָה,

מִתְעַרְבֶּבֶת עִם הַטָּל,

עַל כָּר הַדֶּשֶׁא,

בֵּין קַרְנֵי הַחַמָּה.

כֵּן, זֶהוּ הָאָבִיב הַנֶּהְדָּר-

בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ וּבִרְכָּתוֹ.

הִנֵּה גַּם אַהֲבָה חֲדָשָׁה,

נִצֶּבֶת בִּמְבוֹאוֹת הָעוֹנָה.

גַּםַ חֲסִידָה אַחַת יָפָה,

שָׁבָה לְכָאן מִנְדוּדֶיהַ.

שִׂמְחָה בְּוַדַּאי הִתְנַחְלָה,

וְעַלִּיזוּת קָנְתָה נַחֲלָה.

עֶצֶב אֵינוֹ עוֹד בַּנִּמְצָא,

וְנֶפֶשׁ תִקְנֶה אֶת שֶׁחָפְצָה.

לוֹחֶשֶׁת לָהּ רוּחַ נְעִימָה,

בִּזְהִירוּת נוֹקֶשֶׁת,

וּמְבָרֶכֶת אֶת הָאָבִיב,

לְשָׁלוֹם ובָרוּךְ הַבָּא.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי