הפרשה פותחת במילים:" צו את אהרון ואת בניו לאמור:זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד- הבוקר,ואש המזבח תוקד בו" [ויקרא ו' א'-ב]
השאלות הן:
א] מהו קורבן עולה- מדוע נקרא בשם זה?
ב] מהי הסמיכה על הקורבן-ומה משמעותה ?
ב]מה משמעות המילים:"זאת תורת העולה" ?
התשובה לשאלה א]
קורבן העולה הוקרב בבית המקדש בקבוצת הקורבנות :"קודשי קודשים"
יש וקורבן העולה היה – קורבן ציבור ויש שהיה משמש קורבן יחיד.
או כקורבן נדבה,או כקורבן חובה.
קורבן זה היה נלקח –מהבהמה –מהפרים,מהצאן- ממין זכר, ומהעוף- שני תורים או,שני בני יונה.
במצורף לקורבן העולה היו מקריבים נסכים,סולת בלולה בשמן אשר הקטירוה על אש המזבח ויין אשר היה נשפך על גג המזבח.
ומדוע קורבן זה נקרא:"קורבן עולה"?
על כך ישנם שני פירושים:
א] קורבן עולה- לעומת שאר הקורבנות עולה כליל ונשרף על המזבח ואין בו חלקים הנאכלים על ידי הכוהנים או הבעלים[בעלי הקורבן] פרט לעור הקורבן שניתן לכהן.
כמו שנאמר:"והכהן המקריב את- עולת איש,עור העולה אשר הקריב,לכהן יהיה"
[ויקרא ז,ח]
ב]לפי המדרש:שם זה של הקורבן- הוא בהשראת הפסוק:"והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן"[יחזקאל כ,ל"ב]
משמעות הפסוק-מדובר במחשבות רעות של בני ישראל-המשכנעות לא לקיים את מצוות התורה ,אלא להידמות לגויים ומעשיהם.
מכאן המסקנה: כי קורבן עולה מכפר גם על הרהורי הלב.
התשובה לשאלה ב]
ב] הסמיכה: היא הנחת הידיים מעל ראש הקורבן-טרם הקרבתו.
בזמן הסמיכה בעל הקורבן מקדיש את הקורבן למטרה לה התכוון,כגון:וידוי על חטא שחטא,או דברי שבח לקב"ה על החסדים שעשה עימו.
בפרשתנו- תוך כדי תיאור חנוכת העבודות באוהל מועד ובתום שבעת ימי המילואים -הוקרבו הקורבנות לראשית עבודתם של הכוהנים,ואנו מוצאים דוגמאות לפעולת הסמיכה: כפי שהפסוק מתאר:"ויקרב את איל העולה,ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל" [ויקרא ח,י"ח]
התשובה לשאלה ג]
"זאת תורת העולה":על כך ישנה תשובה בויקרא רבה[ז,ג]
"אמר הקב"ה:הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים אותם"
כוונת המשפט- היות ואתם- בני ישראל לומדים את דיני קורבן עולה, ה' מחשיב לכם כאילו אתם הקרבתם אותם בעצמכם,שהרי נכון להיום אין בית המקדש קיים, לימוד תורת הקורבנות משמש במקום הקרבתם על המזבח.
רעיון דומה ניתן לראות במסכת מנחות [ק"י,ע"א] : "כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם,כאילו הקריב אשם"
רבי יהונתן אייבשיץ הסביר פירוש יפה:חז"ל אמרו : כל הלומד דיני קורבנות-כאילו הקריב קורבנות , בזמן שאדם היה מקריב קורבנות במטרה לכפר על חטאיו ,היה גם חש בושה לפני אחרים-על כך שחטא ועל ידי זה היה מגיע להרהורי תשובה.
והיות ובזמננו,לצערנו הרב, אדם הלומד רק תורה חש מבויש על כי נחשב בעיני הציבור כבטלן שאינו עושה לפרנסתו. מכאן שגם לימוד תורה מביא לכפרת עוונות.
לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי בימינו, בהם אנחנו מצפים יום, יום- לגאולה בפרט ובכלל ומצפים בכיליון עיניים- לחזות בבנין בית המקדש השלישי -כדי לשוב לאותם ימים
בהם הכוהנים והלווים משרתים בבית המקדש ועם ישראל מקריבים בו את קורבנותיהם ,הרי שלימוד תורת הקורבנות גורם לנו זכות כאילו הקרבנום באמת .
