לא באה מהות "יצאת מצרים וזכרונה אלא לשם נקודת הסוף והיא סגירת מעגל במובן של "כניסת מצרים".
בבואנו לדון בענין מופלא זה

לדעתי נקודת המוצא חייבת להתחיל דווקא בפריזמה של החזון הטוטאלי של סוף
 הדרך של גאולת הקץ.
אנו מצווים לזכור תמיד את יציאת מצרים בכדי לזכור תמיד את נקודת ההתחלה ואת נקודת הסוף שמתחברים למעגל אחד של שלמות ודווקא גלובלית.
להבשיל ולהגיע חזרה לאותה נקודת מוצא קריא מעין "כניסת מצרים"
ומה היא אותה הכניסה .
אלא שיציאנו ממצרים מסמלת יציאה מכלל הקוסמוס הגויי על כל תועבותיו ודרגתו השפלה בשביל לעבור מסע חניכה ולחזור לאותה הנקודה.
על מנת שנהיה ראויים לשוב למצרים ובהקבלה לשוב לחיק האנושות על מנת להגשים את יעודינו ודווקא בתוכם.
להיות להם ממלכת כהנים וגוי קדוש.
זו הסיבה גם שהתורה ציוותה שוב ושוב שבטרם עת לא נשוב למצרים. שחלילה לא נתבולל אנו ונשוב ונשיג את ההיסטוריה לנקודת ההתחלה.
לא נוכל לשוב ולהתבולל במובן החיובי של המילה עם כלל האנושות, אלא אם כן גם אנחנו נהייה מוכנים לכך וגם האנושות תהייה כשירה לכך ואזי ההתבוללות תהא הפוכה - הם ילמדו להיות כמונו
אם כן זה סוד הציווי של זכירת מצרים בכל דבר.
שתזכור אתה האיש היהודי : התחלת מעבד ואתה אמור להיות ראוי, להשתכלל לכלל כהן בשביל לשוב למצרים ולתקן את העולם
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה. והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

ביציאת מצרים ניצת פתיל גאולתה של האנושות

המבקש להתרשם מעט ממקורות תימוכין לאמור לעיל,, יעיין בפרק י"ט בישעיה פסוקים : ט"ז ועד לסוף הפרק.

ובמיוחד הפסוק האחרון לאמור :

"ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ אשר ברכו ה´ צבאות .לאמור : ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל".

והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה

   רעיון המצה

רעיון של המצה עמוק יותר מסתם אכילה

הרעיון הוא כפול : טקטי ואיסטרטגי כאחד.
טקטי : לרמז שבכל סיפה של גאולה נדרשת ביתר שאת ערבות הדדית ודווקא סביב של מכנה משותף חומרי נמוך. [למי הזוכר משטר הצנע עם קום המדינה - זה מובנה]
מן משטר של צנע. שלפחות מוראלית,כולם יחושו שווים ככל האפשר על מנת ליצור מצע ריאלי לאחדות ההיכרחית.
דבר הרלוונתי לכל תהליך של :
"אתחלתא".
ואיסטרטגית : שום חירות של עם ושום גאולה לא תיכון אם הערבות הדדית לא תשתכלל לכך שלכולם תהא לפחות תשתית בסיסית קיומית .[כאילו התורה אומרת אומנם בזיעת אפך תאכל לחם אך אם אין בידיך היכולת לזיעת אפיים לפחות יאכילו אותך מצה]
מן הבטחת הכנסה שכזו .
להוותינו לבג"צ היתה הזדמנות היסטורית בעתירה שהוגשה לני שנים לחבר את הזכות לכבוד ולקנין לכלל הזכות לקיום כלכלי בכבוד
והאוריינטציה של הקנין הפרטי הקפיטלאסטי שהייתה שלטת בו ואולי גם היום, הובילה לדחיית העתירה ולפיספוס משפטי המטיל לדעתי כתם על המשפט הציווילי האזרחי בישראל