אֲנִי זוֹכֵר חֲלוֹמוֹת סְבוּכִים,

גּוֹלְשִׁים אִתִּי אֵל תּוֹךְ הַלַּיְלָה.

רוֹחֲשׁיִם נְשִׁימוֹתַיִּי,

קַוִּים מְעִירִים תְּנוּמוֹתַיִּי.

גַּם הַלַּיְלָה שָׁבוּ צִפֳּרִים,

לְנָמֵר בְּחֵן אֵת חֲלוֹמוֹתַיִּי.

צִיוּצְיהֵן מַשִּׁיקוֹת אֶל הַבֹּקֶר,

הַמַּחֲזִיר בְּרֹךְ פְּעִימוֹתַיִּי.

נְשִׁיקוֹת תְּלוּיוֹת עַל לוּחַ יַמָיִּי,

מְנַחֲמוֹת בְּרֶגֶשׁ כַּפּוֹתַיִּי.

אֲשֶׁר עָיְּפוּ מֵיזָע וְאָבָק,

מַרְחִיקוֹת מַבּוּל דְּמָעוֹת וּמֶרְחָק.

גַּם הַלַּיְלָה אַעֲלֶה רֶגֶל,

בְּמַעֲלוֹת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.

לְהִסְתַּבֵּךְ בַּחֲלוֹם נוֹסַף,

שֶׁהִרְחִיק לֶכֶת עַל הַסַּף.

עוֹד לֹא תָּמַהּ דַּרְכִּי,

כָּךְ מְבַשְּׂרִים שׁוּב חֲלוֹמוֹתַיִּי.

לְהַזְכִּיר לִי דְּרָכִים מֻכָּרוֹת,

בָּהֶן אַחִישׁ צַעַדָּיִּי.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי