אשתי אילנית פנתה אליי,

בעקבות האזכרה לאביה שתתקיים בט"ו בשבט,

במלאת ארבע שנים לפטירתו.

וסיפרה לי על רחשי ליבה, המובאים כאן בשיר.

אַתָּה מֵבִין אַבָּא-

הַיָּמִים אֵינָם נוֹקְפִים לִזְכוּתִי,

וּבְכָל יוֹם אֲנִי זְקוּקָה לְךָ יוֹתֵר.

וּמְבַקֶּשֶׁת דַּרְכְּךָ לְהַעֲבִיר-

אֶת גַּעְגּוּעַיִי וְאָהַבְתִּי.

לֹא אֶשְׁכַּח-

אֵיךְ הִקְרַנְתָּ גַּלִּים שֶׁל תִּקְוָה,

בְּעוֹד גּוּפְךָ הוֹלֵךְ וּמִצְטַמֵּק מוּלִי.

הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר כִּרְסְמָה בְּךָ-

וְלֹא הוֹתִירָה סָפֵק.

אֲנִי כֹּה זְקוּקָה-

לְחִבּוּקֵךָ לְדִבּוּרְךָ הַמְּלַטֵּף,

לְעֵינֵיךָ הַטּוֹבוֹת וְהַחֲכָמוֹת,

אֲשֶׁר זָרְעוּ בִּי אֵשׁ.

עֲבוּרִי אַתָּה יָם שֶׁל זִכְרוֹנוֹת-

מְפַזֵּם אַתָּה אָבִי עַל חָלָה,

וְנִשְׁמָתְךָ כְּמַפָּה צְחוֹרָה,

עַל פָּנֶיךָ זֹהַרַה.

מוּל שַׁלְהֶבֶת הַקֹּדֶשׁ,

בִּתְפִלָּה זַכָּה-וּבִנְעִימָה טְהוֹרָה,

הָיִיתָ אִישׁ הַיֹּשֶׁר וְהָעֲנָוָה.

כָּךְ אֲנִי מְבִינָה עַד כַּמָּה,

נוֹכְחוּתְךָ הַיּוֹם חֲסֵרָה.

כְּיַלְדָּה קְטַנָּה אֲנִי מוּלְךָ,

בַּקֵּן הַבָּטוּחַ עַל אַדְמָתְךָ.

וּכְאִישָׁהּ הַמֻּקֶּפֶת וְנִתְמֶכֶת-

בִּיְלָדִים וּמִשְׁפָּחָה,

אֲנִי עֲדַיִן זְקוּקָה לְךָ.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי