אורחים
לרגע אחד ובודד
הייתי אורחת
של מגע שחולף
עין שנעצמת
אבל אין אני
זוכרת בברור
את הפלישה
והכאב
רק את הבוז
של אחרי
את הבחילה
לשד שבך
ועדיין
אני מקווה
בתוך תוכי
שלעולם
לא אזכור
ומייחלת באיזה
מקום קטן בלב
שיגיע היום
שבו תסבול
שבו תביט
במראה
ותקיא על עצמך
.כי מה נהיה ממך
