כָּךְ חָרַטְנוּ הֵיטֵב:

אֶת הַצַּעַר

אֶת השְׁתִּיקָה,

אֶת מָה שֶׁנִּצְרַב:

דָּם,

דּוּמִיָּה.

אֶת נוֹפֵי הָאֵפֶר,

אֶת הַשָּׂדוֹת הַחֲרוּכִים.

אֶת רֵיחוֹת הָאֹפֶל,

אֶת עָלְמֵי הַמַּלְאָכִים,

אֶת הַשֶּׂמוֹת וְהַפָּנִים.

שׁוֹשָׁן וְעוֹד שׁוֹשָׁן קָמֵל,

נִסְדַּק חֲלוֹם, מִתְנַפֵּץ.

אוֹתוֹ שׁוֹשָׁן,

אוֹתוֹ חֲלוֹם,

אוֹתָהּ עֲטֶרֶת רֹאשׁ.

כָּךְ חָרַטְנוּ הֵיטֵב:

אֶת אוֹתָהּ שְׁקִיעָה,

אֶת הַצְּבָעִים שֶׁהִתְחַלְּפוּ

וְהָפְכוּ לִלְהָבָה,

כְּדִמְדּוּמֵי מַשְּׂרֵפָה.

וְאָח אֵל אָח-

יִזְכֹּר תָּמִיד:

אֶת הַשּׁוֹשָׁן הַקָּמֵל,

אֵת הַלֵּב הַשּׁוֹאֵל,

אֶת הָעָם

הַמְּיֻתָּם.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי