אני חפץ להיות מאלה
החולפים עם הזמן
בלא להשתעשע ברוח
היו ואינם, בשממת חיוורונם
מצבה בודדה
וחלק הוא הלוח
מהו הנצח? שאלתי אותך,
מי נגע בו וחיה?
לעולמי עד, כוכב זורח.
אין הוא מימד, ענית
הוא נשאר והיה
זיכרון פורח.
איך? שאלתי עת,
זלגה לה דמעה,
מיסוד הוויתי.
אוכל גם אני,
לתקוע יתד על חומה
ולשמר היותי?
לא צורך לך בדמים, כבוד
פרסום, זרקורים, שקרים
צביעות ושאר עונשים
יש לך רק, אמרת
כי אם להיכנס
ללבבות האנשים
בלבם אז תבער תמצית היותך
ובדרכם הם יפיצו בחשכה את אורך
עת סיימת לדבר
דעך אז הנר
ובאויר ריצדה הוכחה
היטית נר חדש
אל שיירי הישן
עת ההוא כבה
בשני, להבה
אז התחוור לי סוד הנצח
כקרן הנשברת על זגוגית ומסנוורת בעדה
יש בבני התמותה גם מן האלמוות
וכל יישותי רעדה!!!
