ועכשיו נדמיין את הסוף.
רעד חולף
צמרמורת חולשה
ברצון לשכב.
בהתחלה:
נשימה מכה
בבכי של מים וארץ
ואור מסנוור
זו כוחה של הבריאה. יין ויאנג שואפים זה לזה
להתערסל בחיקה של אמא. ואדמה
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שנה טובה, הדס. [ליצירה]
- [ליצירה] תומר. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] גורררר תגובה [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי מנוחה מזה!! [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק נזכרתי בשיר הזה. רלוונטי להיום [ליצירה]
- [ליצירה] אני יכול לומר שאני מבין שסגנון זה מביא את הקורא לקרוא ברצף, עם הפסקות במקומות הנכונים- בדיוק איך שהיוצר רוצה. נכון? מה גם שזה יותר זורם מאשר "לרדת שורה" עם העין. [ליצירה]
- [ליצירה] (בסוף יחובר "מחרוזת שקיעות- זריחות") [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! איזו השקעה!! תודה? [ליצירה]
- [ליצירה] היית קורא לזה : "בחרון אפו" או "גיהנום". [ליצירה]
- [ליצירה] נהרות שזרמו אליי כבו * נהרות "כובים"?! ופסקו מנדוד * "מנדוד"?! *איך נותרתי- משמעות המילה איך כתמיהה חפשי מילה חזקה יותר? בצמאוני ובשוועתי לטיפת נחמה [ליצירה]
