ועכשיו נדמיין את הסוף.
רעד חולף
צמרמורת חולשה
ברצון לשכב.
בהתחלה:
נשימה מכה
בבכי של מים וארץ
ואור מסנוור
זו כוחה של הבריאה. יין ויאנג שואפים זה לזה
להתערסל בחיקה של אמא. ואדמה
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תומר. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] בשעה טובה! אגב\ בן או בת? [ליצירה]
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מה קרה לך? איזה שיפור! מדהים [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שעצרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל בעיקר נגיש, אה? [ליצירה]
- [ליצירה] מיס מרי: מהמתגודדים. משם תצמח ישועה. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט ויפה. אני אוהב לקרוא את זה שוב ושוב. [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, שככה זה נכתב מלכתחילה. לכן מייד קיבלתי את הצעתכם. תודה. [ליצירה]
